"כערביה, וגם כאישה, החלטתי לשבור את תקרת הזכוכית"
כ-200 סטודנטים וסטודנטיות ממוצא ערבי התכנסו לאחרונה מכל רחבי הארץ באוניברסיטת תל אביב. הם לא הגיעו כדי להעביר עוד יום לימודים שגרתי בכיתה. הם באו כדי להשתתף בכנס ראשון מסוגו, שנועד להציג בפניהם את החשיבות של לימודי המשך לתארים מתקדמים – רגע לפני שהם מסיימים את התואר הראשון.
"הייצוג של המגזר הערבי בעמדות מפתח באקדמיה ובתעשייה, רחוק מאוד מהשיעור המקביל שלנו באוכלוסייה. צעירים ממוצא ערבי, שיש להם תואר שני ושלישי, יכולים להתברג בעמדות אלה ולהיות בעלי משמעות בסגירת הפערים שקיימים היום" – כך מסביר ד"ר יוסף איוב, 37, מתמחה בכימיה פיזיקלית, מנהל צוות במרכז למחקר ופיתוח בחברת טבע, את הרציונל שמאחורי הכנס. ד"ר איוב הוא אחד ממארגני הכנס, שהתקיים ביוזמת עמותת אלרואד ("המובילים" בערבית). הכנס אורגן בהתנדבות על ידי חברי העמותה, ובראשם ד"ר מסעוד גנאיים, ממייסדי העמותה ומדען ביחידת המו"פ בחברת טבע, אשר נתנה את החסות לאירוע.
חברת טבע עצמה מעסיקה מדענים רבים בוגרי תואר שני ושלישי מהמגזר הערבי, מתוך הבנת חשיבות הנושא הן לאקדמאים מהמגזר והן לחברת טבע.
לדברי ד"ר איוב, "אנחנו עושים זאת מתוך אמונה שככל שאחוז האקדמאים יעלה, הדבר יתרום לרווחה ולשגשוג של כל החברה. רבים מהסטודנטים ממוצא ערבי מסתפקים בתואר ראשון ואינם ממצים את הפוטנציאל שלהם בתארים מתקדמים. בכנס אנחנו מציגים לפניהם הרצאות של חוקרים ממוצא ערבי, פרופסורים ממגוון אוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, שהתחילו בלימודי תואר ראשון בארץ, והתקדמו עד לדוקטורט, ואף מעבר לכך. חלקם נמנים כיום עם הסגל האקדמי במספר אוניברסיטאות בארץ ובעולם. הפעילות של העמותה נועדה לעבות את השכבה האקדמאית במגזר הערבי בכלל, ובתחום המדעים בפרט".
אחד המרצים בכנס, פרופ' כרים עזב, 39, מאוניברסיטת וושינגטון, דיבר על המסלול האקדמי שלו ועל מחקריו. "מימשתי את הפוטנציאל שהיה לי בתמיכה של הרבה מאוד אנשים", אמר לנוכחים. "מי שתמכו בי היו בני משפחה, והיו לי מנחים לאורך הדרך, שהשפיעו על ההתקדמות המדעית שלי. אני רוצה לומר לסטודנטים שאין מקום בעולם שהם לא יכולים להגיע אליו. אם היו שואלים אותי לפני עשר שנים אם אני רואה את עצמי איפה שאני עכשיו, הייתי עונה: 'הייתי שמח להגיע לשם, אבל אני לא בטוח שאהיה שם'. מרחוק, זה נראה כמעט בלתי אפשרי".
פרופ' עזב שוחח בקהל עם בוגרת תואר ראשון במדעים, בת 22 מכפר ג'ת. היא סיימה תואר ראשון במדעים, עובדת כמורה בבית ספר יסודי ומתלבטת לגבי המשך דרכה. "אני לא אוהבת את מה שאני עושה. אני חולמת על מחקר. אבל אומרים לי שמאוחר מדי בשבילי, שהגיע הזמן להקים משפחה". עזב לא הסכים לכך, ותרם לצעירה גם טיפ להמשך: "אין ניגוד בין הקמת משפחה לבין התקדמות בקריירה. אני ממליץ לך ללכת על התחום שאת הכי אוהבת – גנטיקה, משום שאם תלכי אחרי נטיית לבך, הסיכוי שלך להצליח הוא הגבוה ביותר".
צעירה נוספת, אריג' חטיב (20) ממג'דל כרום, סיימה לימודי תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה העברית, וממשיכה לתואר שני בגנטיקה. "מצאתי כאן סטודנטים בעלי תחומי עניין כמו שלי, דבר די נדיר בחברה הערבית", היא מספרת.
לנשים יותר קשה לפלס את דרכן לתואר שני ושלישי?
"כן. בהחלט. בחברה שלנו מוטלת על הנשים אחריות גדולה, יותר מזו שמוטלת עליהן בחברה היהודית. בתואר ראשון יש נוכחות גבוהה יותר של נשים ערביות והדבר מתהפך בתארים מתקדמים, בהם יש יותר גברים".
מה המשפט הכי מרגיז שאמרו לך במהלך הלימודים?
"תמיד אמרו לי: 'חבל שחכמה כמוך לא תהיה רופאה בסוף'. אצלנו יש סטיגמה שהמדע חסר ערך כל עוד הוא לא מיושם בפועל למציאת תרופה או לסטארט-אפ. אני עונה להם שמדע הוא הבסיס של כל דבר בעולם. כדי להתקדם כחברה ערבית אנחנו צריכים לפתור את המחסור שלנו במדענים. הרבה בעיות בימינו נובעות מחוסר ההבנה של החשיבות שטמונה בהשכלה הגבוהה"
ראואן עומר (26) ושהד קאסם (26), הן ממארגנות הכנס, וממנהלות הזרוע האקדמית של עמותת אלרואד. הן יכולות לשמש כמודל לחיקוי עבור הסטודנטים בכנס. שהד סיימה תואר שני בננוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב ועובדת במחלקה לפארמקוויג'ילנס ובטיחות המטופל בחברת טבע. ראואן למדה לתואר ראשון ושני בהנדסת ביוטכנולוגיה בטכניון, סיימה את לימודיה החודש, וכעת היא מחפשת עבודה. היא לא מסתפקת בשני תאריה אלא מתכוונת להמשיך לתואר שלישי בתחום הנדסת התרופות. "כערביה, וגם כאישה, אני רואה את המחסור ואת הצורך באקדמאים ממוצא ערבי בתארים מתקדמים. החלטתי לשבור את תקרת הזכוכית ולהמשיך לתארים מתקדמים, למרות שהיו מי שאמרו לי שאחרי תואר ראשון כבר אפשר להתחיל לעבוד. הנימוק הזה לא היה מקובל עליי.
"בעבר, הורים במגזר הערבי חשבו שמספיק שבתם תחזור הביתה מוקדם ותדאג לילדיה. כיום, אני מרגישה, שמתרחש שינוי. יש כבר הורים שמבינים שאישה יכולה להגיע לתפקידים בכירים, להיות עצמאית, ולהפוך למקור גאווה למשפחתה. אני רוצה להשתתף בשינוי הזה".
מהראן דעאיפה (27) מכפר ערה הוא סטודנט לתואר שלישי בכימיה תרופתית בתחום הפולימרים הביו-רפואיים בבית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית, ואחד ממייסדי הזרוע האקדמית של עמותת אלרואד. הוא מאמין שמוטיבציה לתארים מתקדמים יכולה לקדם את האוכלוסייה הערבית, וליצור דור מגוון של מדענים צעירים, שיתרמו לכלל האוכלוסייה ולאנושות בכלל. "כבוגר תיכון ערבי לא ידעתי מה כדאי לי ללמוד ומה יהיה העתיד שלי. יותר מזה, בכלל לא ידעתי מה זה מחקר. כחלק מהשלמת התואר הראשון עשיתי פרויקט מחקר במעבדה של פרופ' אבי דומב, בבית הספר לרוקחות. זה היה הניצוץ שהדליק אותי והפנה אותי לכיוון המחקר, במקום לצאת לשוק העבודה"
אמרו לך שיכולת להרוויח יותר אם היית בשוק הפרטי?
"כל הזמן אמרו לי ועדיין אומרים: 'אתה רק לומד. מתי כבר תסיים את הלימודים? כמה תרוויח אחרי שתסיים את הלימודים?'. בהתחלה היה לי קשה לשמוע את האמירות האלה, במיוחד כשאתה פוגש חברים שסיימו תואר ראשון וכבר השתלבו בשוק העבודה. עם הזמן הפנמתי שזו הייתה הבחירה שלי, להתעמק וצלול לתחום המדע. אני מאמין שאם אתה עושה את מה שאתה אוהב, תוכל להתפרנס מזה בכבוד".
