מה נשתנה? שההורה רוצה להשתתף אך יש מגבלות פיזיות
לעיתים הבעיה בהשתתפות ההורה נעוצה במגבלות פיזיות או טכניות, למשל קושי לצרף כיסא גלגלים ליד שולחן החג, קושי בהגעה, בעיות ניידות ועוד. אין פתרון קסמים במצב הזה אולם יש מקום ליצירתיות. פתרונות יכולים לכלול: העברת שולחן הסדר לחדר אחר בבית, העברת הסדר לבית מארח אחר בו ההורה יכול גם ללון, ויתור על הגשה ליד השולחן ובמקומו הגשה בסגנון "בופה".
מה נשתנה? שהפעם הכל עוד הרבה יותר קשה
התחושה המאמללת של "עבדים אנחנו" לפעמים מורגשת במלוא כוחה לפני הפסח. ההתארגנות המטלות הופכות את החג מהנאה לעבודה קשה רצופה "מוקשים" רגשיים, פיזיים ואפילו כלכליים. הדרכים להתמודד שונות, אני מציעה שתיים לדוגמא:
חלוקה בנטל – פסח אינו מטלה של אדם אחד, חלוקת תפקידים בין בני המשפחה השונים חיונית, משפיעה לטובה על תחושת "ביחד" והזדמנות לגיבוש.
חשיבה חיובית – מספר המשימות לא יקטן אבל האופן בו אנו מתמודדים איתן בהחלט מסייע. שינוי חשיבה לחשיבה חיובית מאפשר לראות את ההצלחות, לשמוח ולפעול באופן מיטבי. אם נזכור ש"לתת זה לקבל", נוכל ליהנות מהתהליך.
מה נשתנה? שההורה הזדקן ולא נמצא במיטבו
לעיתים מצבו הקוגניטיבי או הפיזי של ההורה מדרדר מהותית, אבל למרות הקושי חשוב לזכור שהערכים שלנו נמדדים בדיוק במקומות של קושי. אמנם נכון, לא נעים לראות אנשים חולים ואולי לא נעים "שהילדים יראו את סבא/סבתא במצב הנוכחי" ובטח ש"כדאי לזכור אותו כפי שהיה ולא במצבו כיום", אבל זה המצב וזה חלק מהחיים וההורה גם בזקנתו הוא חלק בלתי נפרד מהמעגל המשפחתי שנועד להיות חזק דיו להכיל את כולם. למרות הקושי זהו שיעור חשוב לחיים עבור כל דורות המשפחה וחלק בלתי נפרד ממעגל החיים והמשפחתיות.
מה נשתנה? שהמציאות השתנתה
החגים לא פעם מהווים פרץ נוסטלגי שאני מכנה "כך היינו". לא פעם ההשוואה בין אז לעכשיו היא בלתי נמנעת ועלולה ליצור קושי. במידה רבה זהו סוג של אבל על העבר, שנתפס כטוב יותר מהמציאות. יש לא מעט דרכים להתמודד עם זה, למשל: לאפשר נוכחות ודגש לתקופות הטובות של המשפחה, לדוגמא על ידי הכנת מצגת, הכנת הגדה משפחתית, הכנת הצגה על המשפחה עם הילדים/נכדים, הכנת ארוחה מסורתית ועוד. חלק משמעותי מההתמודדות זו ההבנה שזה מה שיש עכשיו וגם במצב הנוכחי ניתן לשמוח ולמצוא אופטימיות.
שיהיה חג שמח!
