את, אני והדמנציה – כשלזוגיות מצטרפת הדמנציה
מאת: ד"ר דנה פאר
דמנציה במערכת היחסים הזוגית
בן/בת הזוג הם למעשה עדים ושותפים למהלך החיים ולאורך תחנות מעצבות בחיים. בשנות נישואין בני הזוג בונים יחדיו, באופן לא מודע, מאגר זיכרון משותף. אמנם לעיתים יופיעו ויכוחים בין בני זוג אם אירוע כזה היה כך או כך, מי הגיע ובאיזו שנה, אך לרוב שניהם מסכימים על קיומו של האירוע. אובדן הזיכרון המאפיין דמנציה מפר את האיזון של שימור הזכרון המשותף הזה, ובן/בת הזוג ללא קושי קוגניטיבי מרגיש הרגשה הולכת וגוברת של ניתוק והתרחקות מהאדם עם דמנציה. הוא נותר לבד עם הזיכרונות של מה שהיה ולא יחזור כאשר למעשה הוא איננו לבד, בן הזוג בקיומו מנכיח כבר את מה שלעולם לא יחזור.
באופן כללי, ניתן לומר שכאשר הדמנציה משפיעה על האונות הקדמיות של המוח האדם נהיה יותר אפתי, פחות יוזם, נעדר מוטיבציה ורצון לחבור רגשית לאנשים אחרים. אפתיה זו היא כללית בטבעה ואינה מכוונת כלפי אדם מסוים ובוודאי לא נגד בן/בת זוג. האפתיה היא סממן של המחלה, ואינה מצביעה על היעדר אהבה לבן/בת הזוג. כך יוצא שבזמן שהבן/בת הזוג הבריאים מתנתקים רגשית כחלק מתהליך עיבוד אובדן ואבל, בן/בת הזוג עם דמנציה מתנתקים בגלל המחלה עצמה. זאת, במקביל לצורך הולך וגובר לתת עזרה פונקציונלית ולהתמודד עם שינויי התנהגות.
אחרי הפגיעה בזיכרון, באים השינויים בהתנהגות
לדמנציה יש מאפיינים ייחודיים המשפיעים על עומס הטיפול שחווים בן/בת זוג של האדם עם דמנציה. זאת משום שהמחלה למעשה משנה את התנהגותו ואישיותו של החולה. אמנם, לעתים קרובות דמנציה מתחילה בקשיים בזיכרון, אך ככל שזו מתקדמת הקושי הקוגניטיבי בא לידי ביטוי גם בהתנהגויות מאתגרות ומוזרות, שברובן אינן אופייניות לאדם לו היו נשואים שנים רבות.
"אי וודאות באובדן" היא תופעה נוספת המשפיעה על יחסים זוגיים בדמנציה, שתוארה לראשונה על ידי פולין בוס ב-1999. ב"אי וודאות באובדן" האדם נוכח מבחינה פיזית אך איננו מבחינה פסיכולוגית. כך, אדם עם דמנציה נוכח וקיים בחיי בן/בת הזוג, אך השינוי שהמחלה מחוללת מביא לתחושה שהוא נעדר מבחינה פסיכולוגית. החיים במצב זה של נוכח-נפקד הם מעמסה נפשית קשה לבן/בת הזוג. אמנם אין בתיאור מצב זה בהכרח להקל על בני זוג מטפלים, אך רבים מדווחים שמתן השם והלגיטימציה לדבר על הרגשה זו מקלה עליהם.
כיצד ניתן לעזור להורה המתפקד?
באופן טבעי אנשים מחפשים איך להתחבר מחדש, וככל שקשה יותר להתחבר כך הם יתאמצו יותר לחבור פיזית ורגשית לאחר. בהיעדר חיבור רגשי, האדם עלול לבטא רגשי כעס, עצב וחרדה. ככל שדמנציה מתקדמת והחיבורים הרגשיים מתרופפים, האדם עם דמנציה עלול להגיב בפחד, עצבנות, חרדה, אלימות ושינויי התנהגות נוספים וזה הרגע בו בני הזוג המתפקדים עשויים לחוות קושי גדול הרבה יותר.
בספרות, דמנציה מתוארת כמחלה המעוררת עומס טיפול גבוה יותר ממחלות אחרות בקרב בני זוג. תחילה סברו שהקושי ההולך וגובר בטיפול הוא הרקע לכך. אולם, עם השנים התברר שעומס הטיפול הנפשי הגבוה המלווה דמנציה קשור להדדיות המועטה בטיפול. כלומר, בן/בת הזוג המטפלים באדם עם דמנציה חווים קשר שהולך ונהיה יותר ויותר חד כיווני: מהם לבן/בת זוג החולה. מאפיין זה מגביר את תחושת עומס הטיפול. לכן חשוב לסייע עד כמה שניתן להורה המתפקד גם במשימות הטיפול בהורה המתמודד עם דמנציה וגם במתן זמן ותשומת לב להורה המתפקד.
התמודדות עם בן זוג המתמודד עם דמנציה אינה פשוטה. תשתדלו לחשוב על ההורה המתמודד לא בתפיסה צרה בתפקיד ההורי, אלא כאדם שלם, הזקוק לתמיכה בעת משבר בזוגיות. לכן חשוב לדאוג לזמני הפוגה להורה ויותר מזה לא לחשוש לדבר אתו על נושאים כואבים או לעודד שיחה עם מומחים מתוך ניסיון להקל עד כמה שניתן על ההתמודדות.
רוצים להכיר את המומחים שלנו? פה תוכלו לקרוא עליהם יותראתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel ו/או פורסם על ידי רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים. המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.
במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר
