איך להתמודד עם תפקיד בן המשפחה המטפל כאשר הקשר שלילי?

תפקיד בן המשפחה המטפל מורכב בפני עצמו, אבל המצב מסתבך יותר במצבים בהם הקשר בין ההורה לילד המטפל הוא קלוש או שלילי. הפסיכולוג הקליני ערן כ"ץ עם דרכי התמודדות עם הסיטואציה.

כשתסמיני הדמנציה של אבא של יעל (כל הפרטים המזהים במאמר בדויים ומבוססים על אוסף של מקרים שונים) התחזקו, פנה אליה אחיה בבקשה שתסייע בשגרת הטיפול באב, שנדרש ליותר השגחה וטיפול. לכאורה זו סיטואציה מוכרת, שהרי לא פעם בתחילת התהליך אין צורך בעזרה של כל בני המשפחה, אך לאחר תקופה וכאשר הטיפול הופך מורכב יותר, יש צורך בסיוע של עוד בני המשפחה. הסיטואציה תפסה את יעל לא מוכנה, משום שבעשרים השנים האחרונות יעל לא החליפה מילה עם אביה מלבד "שלום, שלום" באירועים משפחתיים.

מתוך תחושת מחויבות משפחתית יעל הרגישה שעליה להסכים כדי לסייע לאחיה ולאמה. מצד שני, בגלל מערכת היחסים המסובכת עם אביה, היא הרגישה שאינה יכולה לקחת על עצמה את התפקיד ולבצע אותו טוב. הרגשות הסותרים האלה, מול הצורך לתת תשובה הכניסו אותה למערבולת רגשות לא פשוטה. מחד סיוע לאחיה ולאמה נראו לה הכרחיים, מצד שני כל המגננות שבנתה עמדו בפני משבר, שלתחושתה השפיע על כל תחומי החיים. שום החלטה לא נראתה לה כמו משהו שהיא יכולה באמת לעמוד מאחוריו. 

כשהעבר מרים שוב את ראשו

השלב בחיים בו ההורים שלנו זקוקים לעזרתנו ולטיפול שלנו בהם מחייב אותנו להתמודד עם שינוי משמעותי ומורכב בחיים. כפי שהזכרתי בטור קודם, היפוך התפקידים, שבו ה"ילד" הופך למטפל של ההורה, איננו פשוט לשום צד. הקושי הזה היקפי: לא רק הזמן, או הכסף, שמושקע בטיפול בהורים והקושי בניהול הקריירה, גידול הילדים או טיפוח הזוגיות שיש לקיים במקביל לריבוי משימות הטיפול. לאלה נוספת המעמסה הרגשית: לראות את ההורים שלנו מזדקנים ונחלשים, מחשבות על מוות ויתמות ועוד.

זהו תהליך מסובך מלכתחילה, אך כאשר היסטוריית היחסים בין ההורה והילד שלילית המצב מורכב וקשה אפילו יותר. מצב זה עשוי להביא אותנו לעמדת הטיפול בהורים עם משקעים עכורים שעלולים ליצור קרע בין תחושת המחויבות כלפי הסביבה לבין המחויבות שלנו כלפי עצמנו. כמו יעל, ייתכן שאנו מאד כועסים על ההורים בגלל התנהגויות שונות שלהם כלפינו מהילדות, החל מחוסר תשומת לב, העלבות ופגיעה מילולית וכלה בפגיעה פיזית ומינית. גם אם עברו שנים רבות מאז אותם אירועים, וגם אם התמודדנו עם משקעים אלה, הטיפול בהורה מציף הכל.

האם מוכרחים לקחת על עצמנו את התפקיד?

לפני שאנסה לענות על השאלה איך מתמודדים עם סיטואציה כמו זו של יעל, אני חושב שראוי להתייחס לשאלה האם אנחנו בכלל חייבים לקחת על עצמנו את תפקיד המטפל. לכאורה, התשובה מובנת מאליה: זו המשפחה שלנו, וברגע זה ההורים שלנו והאחים שלנו זקוקים לעזרתנו. אבל חשוב שנוכל להכיר בכך שזו לא תמיד התשובה הנכונה עבור כל אחד. אין כאן תשובה אחת אבסולוטית של "נכון או לא נכון". בסופו של דבר עליכם להיות קשובים לערכים ולצרכים שלכם הן כחלק ממשפחה והן כיחידים. אם אתם מרגישים שהטיפול בבן משפחה שאיתו מערכת היחסים שלילית עשוי לגבות מכם מחיר כבד מדי, מוטב שתחשבו היטב אם וכיצד לעשות זאת.

זה הרגע שבו תדרשו לעשות בחירה אמיצה ולא פשוטה. ייתכן שאתם מרגישים פגועים בגלל התנהגויות של ההורים שלכם מהעבר הרחוק, הקרוב, או אפילו מההווה, אך הסכנה היא שאם תתנו לרגשות האלו להשתלט על כל החוויה שלכם, תחושו עד מהרה את השחיקה והטינה גואות בכם, והסיטואציה המורכבת בלאו הכי של טיפול בהורים תהפוך לקשה עוד יותר עבורכם. אם, כמו יעל, החלטתם שעליכם להיות שם, תצטרכו לעשות הפרדה כלשהי בין העבר הכואב להווה.

איך עושים את ההפרדה הזו?

קודם כל חשוב לזכור שזה לא קל, ולעולם לא נוכל לחלוטין להפריד את ההורה שבו אנחנו מטפלים למי שהוא היה או מה שהוא עשה בעבר. לכן, בהחלט סביר להניח שיהיו רגעים שרגשות קשים יעלו וזה ממש בסדר. מה שחשוב הוא שתדאגו גם לעצמכם, ותמצאו מקומות שבהם תוכלו לקבל מענה לרגשות הקשורים להיסטוריה השלילית. האמת המרה היא שאם לא פתרתם את הסוגיות האלו עד עכשיו, רוב הסיכויים שזה לא יסתדר מעצמו עכשיו, והמצב החדש שבו הם זקוקים לטיפול שלכם רק מוסיף למתח.

אם מעולם לא עיבדתם את מה שקרה ביניכם בטיפול, זו הזדמנות טובה מאד לעשות את זה. טיפול פרטני או קבוצתי יכול להוות קרקע נהדרת לאוורר ולעבד את הזיכרונות והרגשות שוודאי מתעוררים בכם כעת, מבלי להיגרר לוויכוחים כואבים עם בני המשפחה.

השתמשו ככל האפשר במקורות תמיכה חיצוניים כמו אנשי טיפול וקבוצות תמיכה, כמו קהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק. אולי לא תופתעו לגלות שאתם לא היחידים שמתמודדים עם מצבים כאלו והשיתוף יכול לעזור גם להקל את התחושה וגם בקבלת רעיונות כיצד להתמודד עם המצב.

מעבר למציאת האוזן הקשבת ועיבוד ההיסטוריה או הרגשות הקשים בטיפול, יש עוד כמה דברים שתוכלו לעשות ביום יום כשתרגישו את משקעי העבר מתעוררים ומתערבבים בכם.

קחו אוויר

כשאתם מזהים את הרגשות הקשים האלו מתעוררים בכם, נסו לעצור לרגע ולהתייחס אליהם, בינכם לבין עצמכם. שום דבר טוב לא מגיע מתגובה מיידית לרגש כזה וגם לא מהתעלמות ממנו. קחו לעצמכם רגע בצד, קחו אוויר - כמה נשימות עמוקות וטובות שיכולות להרגיע את המערכת העצבית המתעוררת - ותנו לתחושות הגוף שמגיעות עם הרגש לעלות ולרדת. הזכירו לעצמכם שרגשות הם כמו גלים בים. הם עולים ועולים, ואם ניתן להם להמשיך לנוע הם יישברו וירדו בחזרה.

הזכירו לעצמכם את ההווה

באותם רגעים שבהם אתם נמצאים עם ההורה שאתם מטפלים בו, או מתעסקים בענייניו, ועולה בכם זיכרון או רגש שלילי, ראשית עצרו לקחת אוויר. לאחר מכן נסו לעשות הפרדה בין הרגע הנוכחי לבין המקום שאליו המוח שלכם הלך. המוח שלכם מעלה את הזיכרונות והרגשות האלו באופן טבעי, כי זו הדרך שלו לשמור עליכם. אך לעתים עליכם להזכיר לו שהמצב היום שונה. אמרו לעצמכם משהו כמו "המוח שלי מעלה לי את הרגש/זכרון הזה עכשיו, אבל אני במקום אחר. אין להורה את אותו כוח שהיה לו בעבר". נכון, זה לא ישנה את מה שקרה. אבל מטרת התרגיל הזה היא לשחרר אתכם מהלפיתה הכואבת של העבר ולאפשר לכם להיות כאן ועכשיו, במקום שבו אתם צריכים להיות עם ההורה שכעת זקוק לכם.

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel ו/או פורסם על ידי רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים. המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר