להפעיל ייפוי כוח מתמשך או לא – זו השאלה

אבי-בתו: מיומנה של בת משפחה מטפלת, פוסט שלושה עשר של הגר

התקופה שבה לא ברור אם יש להפעיל ייפוי כוח מתמשך או להמשיך עוד קצת מאוד מבלבלת ונזילה, לא כל כך בשל לקיחת האחריות, כי את כבר שם, אלא בעיקר בשל נטילת הסמכות ועוד מאבא שלך

לפני שנה וחצי כתבתי כאן על ההחלטה לערוך ייפוי כוח מתמשך ועל היום שבו חתמנו כולנו על המסמך הכל כך חשוב הזה. בדיעבד אני מבינה עד כמה זה היה חשוב ואיזה מזל שהספקנו לערוך אותו ממש בשנייה האחרונה. אני כותבת עכשיו, אחרי שהפעלנו לפני מספר שבועות את ייפוי הכוח המתמשך, אבל המחשבה מה היה קורה אילו לא היינו חותמים עליו מצמררת אותי. אמנם המערכת מנסה לפעול מהר, אבל לו הייתי צריכה להתמודד עם הכניסה של אבא לבית אבות ועל כך אכתוב בפעם אחרת וגם עם המערכת המשפטית בדרך להיות אפוטרופסית, המצב היה למעלה מכוחותיי וגם כך היו מספיק רגעים שהרגישו כך, גם בלי היסחבות משפטית כזו או אחרת.

תקופת ההתלבטות: כשברור שיש להפעיל את ייפוי הכוח, רק שמפחיד לעשות זאת

כבר כתבתי שדמנציה היא מחלה שמתבטאת באופן אחר אצל כל אחד, היא לא צפויה, משתנה ובעיקר מתעתעת – לפעמים נראה שהכל לכאורה בסדר, אבל לא הרבה אחרי תצוץ ההוכחה שלא. למעשה כבר בשלב הזה, שברור שההורה כבר לא עצמאי, רצוי לקחת את העניינים לידיים, בטח בנושאים כלכליים, בוודאי בהחלטות גדולות. במקרה של אבא שלי, שאין לו ממש רכוש, ההתלבטות הייתה מתי להחליט שהאחריות הרשמית עוברת לידינו. זו החלטה מאוד לא פשוטה, בעיקר משום שגם אם עושים הכל בהתאם לרצון, בסופו של דבר זכות ההחלטה הרשמית נטלה ממנו, גם אם ההחלטה שתעשה זהה להחלטה שהוא היה עושה. עבור ילד זו החלטה כבדה, בלי שום קשר לטיב מערכת היחסים עם ההורה, יש משהו מפחיד בלקיחת האחריות הזאת, בעיקר על רקע תקופה שמפגישה אותך עם שבריריות החיים.

הקו העדין בין רצון ההורה לרצון לעשות טוב

משום שהסיטואציה היתה מאוד עדינה, היינו צריכות להיות עם היד על הדופק – היה חשוב שנבין מתי אנחנו מתקרבות לקו הסוף של תקופת החסד בה אבא אדון לעצמו בפני המדינה וזאת מבלי שנעבור אותו, כי זה בוודאי לא יפעל לטובת אבא. חשוב לי להגיד שיש קו מאוד דק פה והוא עדין וקל לא לראות אותו מרוב רצון טוב. אני יודעת, ועכשיו כשאבא בבית האבות גם מבינה שצדקתי, שצורת החיים שאבא ניהל עם בת הזוג שלו לא היתה מיטיבה למצבו הרפואי – הוא לא היה פעיל בכלל, בעיקר השתבלל במיטה ואכל אוכל לא מתאים למצבו הרפואי, אבל מהצד השני והוא ביטא זאת מצוין – זה מה שהוא רצה, הוא רצה לחיות איתה. מכיוון שהיינו אמונות על מצבו הרפואי, לפחות ידענו שהוא נמצא במעקב קבוע ומדויק כי לקחנו אותו לכל הבדיקות וגם ביקרנו אותו, כל אחות לפחות פעם בשבועיים, כך שהיתה לנו אינדיקציה טובה למצב, שלא לדבר על זה שאני קיבלתי טלפונים יומיומיים מזוגתו.

הייתה לנו תחושה שכל עוד הוא לא מידרדר, צריך לאפשר לו את מה שהוא רוצה, אבל כמו שאומרים "רעד לנו הפופיק". ידענו שאבא צריך יותר השגחה, אבל הידיעה שהוא אינו רוצה ומספיק מודע למה שקורה, מנעה מאיתנו לעשות את הצעד המתבקש ולהפעיל את ייפוי הכוח המתמשך. החלטנו שכל עוד הוא מאושר ושניהם מרוצים, לא נעשה דבר כדי לטלטל את הסירה, גם אם אין הדבר מיטיב למתבונן מהחוץ, לנשמה יש בעינינו חשיבות גדולה לא פחות מאשר למצב הפיזי. זה לא היה פשוט.

לפעמים לנסיבות יש משקל לא פחות חשוב בהחלטה להפעיל ייפוי כוח מתמשך

מצב הביניים, בו ברור היה לנו שאנחנו על זמן שאול, יכול מאוד לבלבל. אחיותיי ואני כל הזמן הטלנו ספק בהחלטה והיה ברור שכולנו חוששות מהבלתי נמנע. בעודנו מנסות להבין מה יהיו הקריטריונים בהם נחליט להפעיל את ייפוי הכוח ומה נעשה אז, כי ברור היה שנצטרך למצוא עבורו בית אבות לתשושי נפש, המצב בו מגדיר משרד הבריאות את הסובלים מדמנציה, לחיים היו תוכניות אחרות. בוקר אחד קמנו להודעה שהיא נלקחה בלילה לבית החולים ונפטרה שם, כבר לא היה ספק מה עלינו לעשות – בוודאי עכשיו אבא היה זקוק להשגחה יותר מאי-פעם ומה שחששנו מפניו הגיע, לא היה לנו זמן.

אני לא יודעת אם זו הקורונה שהביאה את המשרדים הממשלתיים לפעול אונליין, אבל תוך בערך 24 שעות אם אינני טועה, הוא כבר נכנס לתוקף. מהרגע שנפלה ההחלטה בינינו, אחרי שיחת ועידה ארוכה, נכנסנו יחד לאתר האפוטרופוס הכללי ותוך דקות של מילוי טפסים והגשת טפסים בהתאם לקריטריונים שקבענו בייפוי הכוח לכניסת הייפוי לתוקף וההודעה לא איחרה לבוא. קלות התהליך בתקופה כל כך מסובכת גם ככה בהחלט סייעה לעבור את התקופה.

המחשבה שאני אחראית על אבא שלי עכשיו לא חדשה לי, היא הייתה שם הרבה לפני שנכנס ייפוי הכוח המתמשך לתוקף והיא כבדה ולא פשוטה. הידיעה שפעלתי לפי רצונו ככל שיכולתי וככל שאני יכולה גם היא מנחמת, כנראה שהוא ידע מדוע הוא סומך עלינו. זו ידיעה מחזקת והדבר שהיחיד שאני יכולה להציע לכם הוא לדאוג לייפוי הכוח, את החיים של בן המשפחה הוא אולי לא ישנה, אבל על בני המשפחה המטפלים הוא מקל מהותית – זה טיפ שחיוני לדעת.

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel ו/או פורסם על ידי רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים. המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר