מה הפתרונות?
ראשית יש לפנות לרופא המטפל לאבחון וטיפול, אולם יש עוד דברים שבן המשפחה יכול לסייע בהם:
- תפריט מאוזן ושתייה מרובה – לאורך כל עונות השנה ובכל יום יש לשתות 8-12 כוסות משקה, רצוי מים כל עוד אין איסור רפואי. לצד זאת, יש לאכול מספר ארוחות ביום ולכלול בתפריט מזונות עשירים בסיבים תזונתיים, ביניהם פירות, ירקות, דגנים מלאים וקטניות. הסיבים מגדילים את נפח הצואה ומסייעם בריכוך, מה שיכול לסייע מאוד בפעילות תקינה של המעיים. מומלץ להימנע ממוצרים המכילים קמח לבן, אורז לבן, בננות וקקאו, הידועים כתורמים לעצירות בכל גיל.
- פעילות גופנית – יש להקפיד במידת האפשר על פעילות גופנית על בסיס יום יומי. 20 דקות הליכה, גם אם מתונה, תסייע בשיפור פעילות המעיים. אגב, פעילות מסוג זה מחזקת את השרירים ויכולה לתרום לשיפור מצב הרוח ותחושת המסוגלות ולהיטיב עם מצבו הבריאותי הכללי של ההורה.
- סביבת שירותים נוחה – יש להתאים את גובה האסלה לגובהו של הקשיש, לייצר פרטיות ותחושה נעימה בשהות בחדר השירותים. ניתן לחשוב על הצבת שרפרף להרמת הברכיים וליצירת תנוחה נוחה יותר. אלה מסייעים ליכולת של הקשיש להרפות את השרירים ולתת לכוח המשיכה לסייע בפעולה הטבעית של המעיים.
- להימנע מהפעלת מאמץ יתר – יש הטועים לחשוב כי במקרים של עצירות יש להפעיל כוח רב על המערכת בכדי "לשחרר את הפקק". האמת היא הפוכה לגמרי. יש לשחרר ולהרפות את שרירי פי הטבעת, להיות נינוחים ורגועים. לצד זאת יש להימנע מהתאפקות מכוונת, להיות קשובים לגוף ולאפשר לו להתרוקן בעת הצורך, מבלי דיחוי.
- טיפול תרופתי או תוספי תזונה – כיום יש היצע גדול של תרופות ותוספי תזונה המסייעים במתן צואה וחשוב לא להתחיל שום טיפול ללא ידיעת הרופא. חשוב לוודא שתרופות אלו לא מייצרות תלות של האדם וגורמות לתופעת "מעיים עצלים". בנוסף, השיפור בתופעת העצירות אורך מספר שבועות. גם כאן יש להיות עם היד על הדופק וברגע שמרגישים שניתן לתת צואה מבלי להזדקק לתרופות, יש לאפשר לגוף לפעול בטבעיות בלי עזרים תרופתיים.
