בימים ההם שאלתי את עצמי איך זה קרה לי? אני מניחה שהרצון להבין את הסיבה מלווה נשים רבות בסיטואציות מסוג אלו. מעולם לא היה לנו במשפחה מקרה של סרטן שד, תמיד הייתי בריאה והקפדתי על אורח חיים בריא, פעיל ושמח. אז למה דווקא אני? לימים, אחד הרופאים שטיפלו בי שמע על הטראומה שעברתי בשנות העשרים שלי והעלה את ההשערה שזו הייתה הטריגר להתפרצות המחלה. אמי, הייתה מזכירה ראשית במשרד עמידר ולפני 32 שנה נכנס אדם מטורף למשרדים והצית אותם כשהיא בתוכם. אבי, שהיה קרוב אליה מאוד לא הצליח להשלים עם האובדן ונפטר גם הוא תקופה מהירה לאחר מכן ואני נותרתי יתומה, אימא לשתי בנות קטנות, שלעולם לא תבין איך דברים נוראיים כאלו יכולים לקרות בעולם הזה.
בהחלטה המשותפת עם איתן החלטנו שההסתרה מיותרת ובחרתי להכניס אור לחיי שכרגע נכנסו למערבולת. הבנות עיכלו את החדשות כל אחת בדרכה המאפיינת אותה וגם עבורן ההתמודדות הייתה לא פשוטה. לחברותי באתי בדרישה שמאוד התאימה גם היא לצילה שאהבתי להיות – תצחיקו אותי, תדברו איתי ותהיו איתי. בימים ההם גם התבשרתי שאינני זקוקה לטיפולי כימותרפיה – חדשות שצבעו גם הן את העתיד באופן הרבה יותר מרגיע - בדיקת אונקוטייפ שעשיתי העלתה כי אין תועלת במתן כימותרפיה במקרה שלי והחשש הגדול שלי מתופעות הלוואי הקשות של הטיפולים נמוג. אחרי הניתוח שעברתי התחלתי לעבור הקרנות. לא פשוט, לא קל אבל גם שם מצאתי נקודת אור – חמי היקר שהה דאז בבית אבות סמוך לבית החולים ובעקביות מדי שבוע בתום הטיפול נפגשנו לארוחת צהריים משותפת מלאה בשיח ובצחוק – ומרחיקה אלפי שנות אור מההקרנות שהסתיימו שעה קלה לפני כן.
החשיבות הגדולה בקבלת תמיכה שכזו הן מבני המשפחה והן מהחברות נתנה לי כוח בלתי מוסבר. באופן אבסורדי אני יכולה להסתכל על הסרטן היום כמתנה שקיבלתי לחיי הפנסיה אליהם בדיוק נכנסתי – להתעורר. התחלתי להתנדב בפרויקט 'אם לאם בקהילה' בעיר מגוריי ואני מלווה אימהות צעירות בתקופת ההורות הראשונה והמאתגרת לא פעם. רק לאחרונה נפרדתי מאימא שליוויתי אותה בשני ההריונות הראשונים שלה ועברה להתגורר בחו"ל. הנתינה ממלאת אותי בכוח חיובי גדול המניע אותי קדימה ומאפשר לי לתת גם לעצמי. החלטתי לקחת כל יום לאיטו – לא להתעצבן במהרה ולא לקחת ללב היכן שאין צורך. אני ממשיכה להתאמן באדיקות בחדר כושר ובפילאטיס, עוברת סדנאות בישול עם קבוצה מקסימה של גמלאות משטרה, אוכלת בריא, מבלה עם איתן בהצגות ובסרטים, מאוהבת בנכדים ומסייעת לבנותיי בכל שבוע. אני ממשיכה לבקר במקומות מרתקים ברחבי הגלובוס ולאחרונה אף השתתפתי בתצוגת אופנה במסגרת חודש המודעות לסרטן השד. לא מכבר אפילו לקחתי חלק בפתיחת משחקי הכדורסל של הליגה הלאומית אז עלינו חברות קבוצת "גמאני – חליתי בסרטן שד" למגרש. מדי שנה אני קוראת לכל חברותיי בפייסבוק ללכת ולהיבדק בזמן ולזכור שהן לא לבד – כי לי זו הייתה התרופה הטובה ביותר לגוף ולנפש.
