אפשר גם לצלול למעלה

Getty Images: FredFroese

"החלטתי לקחת על עצמי לטפל בהורים שלי ובהורים של בעלי כי הרגשתי צורך לעשות את זה. לא התעכבתי על השאלה אם יש לי ברירה או אין לי, מבחינתי זו זכות גם אם זה מאד קשה", סיפורה של א"מ.

א"מ (השם המלא שמור במערכת) בת 51, עובדת בכירה במשרד רו"ח, נשואה באושר ואמא לשלושה ילדים. בתה הגדולה כבר לומדת באוניברסיטה, בנה חייל ובתה הצעירה לומדת בחטיבת הביניים. באופן מדהים היא מצליחה ביום אחד להספיק לעשות את ממה ששלושה אנשים חרוצים לא מספיקים בשבוע ואת הכל היא עושה בחיוך ובאופטימיות מעוררת השראה, גם את הרגעים שבהם היא פורקת את התסכול.

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק

                                                                                                                     

"באופן טבעי הפכתי להיות הציר של המשפחה"
"באופן טבעי הפכתי להיות הציר של המשפחה" Getty Images: Alina555


לא' ולמשפחתה יש תחביב, "אנחנו משפחה של צוללנים, כולנו עברנו קורס צלילה ובכל הזדמנות נסענו לצלול באילת ובמקומות שונים בעולם".

יש לה שלוש אחיות ואח אחד. הוריה התגרשו כשהיתה ילדה והיא מתגוררת עם משפחתה קרוב לאמה בעיירה דרומית שבה היא נולדה. אביה של א', משגיח כשרות בפנסיה מתגורר במרחק שעה מהם, אחיה ואחיותיה הקימו משפחות ומתגוררים במרכז הארץ ובצפונה.

"באופן טבעי מכיוון שאני גרה קרוב לאמא, וקרוב יותר לאב מאשר שאר האחים, הפכתי להיות הציר המרכזי של המשפחה, מארחת את כולם בחגים ובסופי שבוע ודואגת לסידורים קטנים שצריך לעשות עם אמא ועם אבא".

עד לפני שנתיים הכל התנהל מצוין, אבל בשנתיים האחרונות א' הרגישה שהוריה זקוקים ליותר ויותר עזרה, יותר הסעות לרופאים ויותר עזרה בבית - הטיפול בהם הפך אינטנסיבי. "האח והאחיות שלי לא יכולים היו להבחין שמשהו השתנה, הם מגיעים לארוחה, או לחג, ורואים שהכל בסדר. אני זו ששמה לב לכך שהסידורים הקטנים הופכים לגדולים יותר ויותר, שפתאום יותר קשה להם להסתדר והם פחות ניידים".

לפני שנתיים, עבר אביה של א' בן ה-82 ניתוח בברך. תהליך השיקום, היה ועדיין, קשה ומצבו הרגשי הלך והתדרדר. "ברור היה לי שהוא לא יכול יותר להמשיך לגור לבד. אני יודעת שלא כל המשפחה מסכימה איתי, חלקם אפילו חושבים שצריך לכבד את הבחירה שלו ולא לעודד אותו לשנות את מקום המגורים. אבל החלטתי שמכיוון שזו אני שמטפלת בו, אני אעשה הכל כדי להעביר אותו להתגורר קרוב אלי, כדי להקל על עצמי את הטיפול, ועל כולנו את המצב".

בשלב הראשון, א' פנתה לביטוח הלאומי ולמשרד הבריאות בבקשה לקבל מטפלת שתבוא מספר פעמים בשבוע אל אביה, תעזור לו להתקלח, תנקה את הבית ותערוך עבורו קניות. "פעם אחר פעם קיבלנו מהוועדה תשובה שלילית, לטענתם מצבו של אבא לא הצדיק עזרה פיזית ולא קצבה. רק לאחרונה התקבל האישור ויש מטפלת שמגיעה פעם בשבוע לעזור לו. בשאר הימים אני עוזרת לו ובסופי שבוע לוקחת אותו אלינו".

בד בבד א' עזרה לאביה למכור את דירתו, ולרכוש דירה בעיירה בה היא ואמה מתגוררים. "אני חושבת שהוא כל כך מדוכא מהשינוי ומההתדרדרות שחלה שהוא אפילו לא מתנגד לעבור" מספרת א', "אבל אני כבר דאגתי לכך שברגע שיגיע לכאן, יתחילו לבקר אותו חברים ומתנדבים. הוא יהיה קרוב אלינו והילדים שלי יראו אותו יותר. הוא יוכל ללכת בכל יום לכולל לקשישים בנמצא סמוך לדירה החדשה שלו".

"את צריכה לראות כמה שהיא מאושרת כשאנחנו מבלות יחד בבית קפה"
"את צריכה לראות כמה שהיא מאושרת כשאנחנו מבלות יחד בבית קפה" Getty Images: NoSystem


מצבה של אמה של א' מתדרדר, אבל פחות חמור משל אביה. היא דואגת לכך שאמה תתרועע עם חברות ותבקר באופן קבוע במועדון לקשישים, ובכל יום שישי בוקר, לפני שא' מתחילה בהכנות לשבת, הן מבלות יחד בבית קפה. "את צריכה לראות את האושר שלה כשאנחנו יושבות יחד בבית קפה. אני מרגישה שהיא לא רק שמחה לצאת, היא גם גאה בי. לפעמים נדמה לי שמה שמחזיק אותה כל השבוע שמחה זו הידיעה שבסופו נבלה יחד, שתינו - רק היא ואני".

חמה וחמותה של א' מתגוררים גם הם לא רחוק. "גם הם מתבגרים, גם הם זקוקים ליותר ויותר עזרה וגם להם אני עוזרת. אני מבשלת, עוזרת להם לערוך קניות ומסיעה אותם לבדיקות בדיוק כפי שאני עוזרת להוריי", היא מספרת ומוסיפה שלעיתים התסכול מציף אותה, אחרי הכל כל המעמסה הזו נופלת על כתפיה. אבל אז היא מזכירה לעצמה שלפני כשלוש עשרה שנה, כשהיתה בהריון חלתה בסוכרת, ועל אף שבשבועות הראשונים המצב הפיזי והרגשי שלה היה נורא,  היא החליטה ששום דבר לא ישבור אותה. "צללתי לייאוש אבל מהר מאד התרוממתי הכי גבוה שאפשר" היא מציינת.

לא קשה לה, היא אומרת והעצמה שלה בהחלט ניכרת בכל מילה שהיא משמיעה. בשלב הזה היא גם לא מבקשת עזרה כלכלית משאר בני המשפחה.

"הכל עניין של פרופורציות, ובכל קושי יש ערך חיובי, אני רואה איך הילדים שלי מכבדים ואוהבים את ההורים שלי ואת ההורים של בעלי, הם לומדים ממני לעזור, לומדים שזו זכות לטפל בהורים קשישים ושזו חוויה שיש בה הרבה סיפוק. וחוץ מזה הרי כל אדם צריך לתרום ולהתנדב, אז אני עושה את זה עם המשפחה שלי".


אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר

שתפו מאמר זה

כתבות נוספות בנושא

ממשבר להזדמנות: בעקבות היציאה מהארון של נכד במשפחה דתית

ממשבר להזדמנות: בעקבות היציאה מהארון של נכד במשפחה דתית

אבא שלי ואני, או - איך מתמודדים עם הורה סיעודי תשוש נפש?

אבא שלי ואני, או - איך מתמודדים עם הורה סיעודי תשוש נפש?

אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק

אנחנו מחכים לכם, הקליקו כאן