28 אוק 2018

כשהילדים שואלים שאלות על חיים ומוות

לא בטוח שאנחנו מסוגלים לענות לעצמנו על כל השאלות הקשורות לחיים ומוות, אבל המצב מסתבך כאשר הילדים מתחילים לשאול – מה אומרים להם? סיפור אישי של אבא שנתפס קצת לא מוכן

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 2 דקות

שוב הווטסאפ צייץ. שוב היה זה הבן שלי. הוא בן 12, בשלהי החופש הגדול ואני בשלהי הסבלנות. 'מה הוא רוצה הפעם'?, שאלתי את עצמי. הוא בטח יבקש רשות לצפות בסרט שלא לגילו או אולי להזמין פיצה. אבל ההודעה הזו היתה שונה. היא לא עסקה בענייני היום – היא עסקה בעניין של חיים ומוות.

"אבא תגיד, ה- ALS של סבתא זאת לא מחלה סופנית, נכון?"

בום! חטפתי אגרוף בבטן. הבן שלי שלח יד וכיווץ לי את הלב.

אני חושב ומתפלפל איך להשיב לו. זה העידן הדיגיטלי, הכל עכשיו ומיד, גם שאלות כבדות משקל.  הזמן דוחק. הוא יודע שקראתי את ההודעה, שני וי כחולים שהופיעו בווטסאפ הסגירו אותי.

אם אתמהמה עלול הדבר להיתפש כהתחמקות. ומרגע שהתחלתי בהקלדה או מחקתי - הוא יודע. אין מקום להססנות, חשבתי. צריך תשובה קצרה ומעודדת, העיקר להרוויח זמן. מצד שני, הווטסאפ  אינה הדרך האידיאלית להודיע לילד בן 12 שסבתו, אליה הוא קשור בכל נימי נפשו, סובלת ממחלה קשה, חשוכת מרפא, שסופה ידוע מראש.

בעודי מתחבט, הגיע ממנו ווטסאפ נוסף: "ראיתי עכשיו סדרה בטלוויזיה. היה שם חולה ALS שאמר שלפי הספרות החולים במחלה הזו חיים בין 3 ל 5 שנים. אם אני זוכר נכון סבתא חולה כבר 5 שנים, לא???"

בום! חטפתי נוק אאוט!

הוא יושב מול הטלוויזיה ומחשב את קיצה של סבתו לאחור כשברשותו העובדות הקשות על המחלה.
אתם לא לבד. הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם. 

אמא שלי חולת ALS. היא אובחנה לפני כחמש שנים ומאז, כצפוי, מצבה מיתדרדר. היא שייכת לקבוצת חולים מצומצמת שקצב התקדמות המחלה אצלם איטי יחסית.

הוא היה בן 7 כשהיא החלה לגרור מעט את רגל שמאל. בהמשך, נעזרה במקל הליכה, שפינה בהמשך את מקומו להליכון לאחר שגם הרגל השנייה החלה להתמרד לפקודת המוח לזוז.  הוא היה שם גם כשההליכון אופסן לטובת כיסא גלגלים ובהמשך ראה איך מכניסים הביתה מנוף ומטפלת סיעודית זרה.

לאחר מחשבה – קצרה מדי, כתבתי לו בווטסאפי: "המחלה משתנה מאדם לאדם. סבתא קיבלה את המחלה בצורה קלה יותר והיא תישאר אתנו עוד הרבה שנים", שיקרתי.

"ישששש. פחדתי ממש", הוא ענה.

היה ברור שזה יגיע מתי שהוא, אבל אני לא התכוננתי לרגע הזה. אף אחד לא הכין אותי לרגע הזה.

באיחור כמובן, התייעצתי בבעלת מקצוע, שהשיבה. "הפסיכולוגיה מציעה לענות על השאלות של הילדים ברמה שבה הם מבינים - ולא להסתיר. פחות להבטיח 'הרבה שנים', רצוי להגיד 'שהרפואה מתקדמת ומחפשים תרופה למחלה והיא בידיים טובות'".


חבל שלא חשבתי על זה לבד. חבל שלא התכוננתי לשאלה הזו.

למאמר מומחה על נושא הפרידה מקרוב במשפחה >

1 ינו 0001 | זמן קריאה ממוצע: 1 דקות

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel  ו/או פורסם על ידי  רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים.  המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו  איתנו קשר

הצטרפו אלינו לקהילת "דואגים למטפלים" בפייסבוק, אנחנו מחכים לכם

כתבות נוספות בנושא