אנשים רבים שואלים אותי, "אילו דברים את לא יכולה לעשות בגלל האסטמה שלך?" האמת היא שאני בעצם מרגישה שעשיתי יותר דברים מאתגרים מאז שאני חיה עם אסטמה מאשר שעשיתי לפני האבחנה. תקראו לזה איך שתרצו, אבל לפעמים אני לוקחת על עצמי אתגר למרות או אפילו בגלל האסטמה שלי - אני מסרבת להיות מוגבלת רק בגלל שיש לי מחלת ריאות כרונית.
הנה שלושה אתגרים עליהם התגברתי בחיים עם האסטמה.
אתגר ראשון: פעילות גופנית עם אסטמה
בתוך שנה מאבחנת האסטמה שלי, מצאתי את עצמי בשיעור מחול. בבית הספר התיכון שלי היה שיעור מחול שהעניק נקודות זכות, ורציתי לעזוב את שיעור המשפטים שהיה לי בשיעור הראשון.
אולי זה מפתיע שהייתי מוכנה להצטרף לשיעור שכרוך בכל כך הרבה פעילות גופנית. אחרי הכל, בסמסטר הקודם התקשיתי לעבור את שיעור ההתעמלות של כיתה י"ב, כשהאסטמה שלי לא הייתה מטופלת היטב ולא מאוזנת. ואז הצטרפתי מרצוני החופשי לשיעור מחול. מדוע?
כי יכולתי לעשות את זה. האסטמה שלי כבר הייתה מאוזנת טוב יותר. וכי בשלב זה כבר הכרתי אנשים עם אסטמה שדחפו אותי לכיוון הנכון. הם עודדו אותי לשפר את מצבי ולא לתת לאסטמה להכתיב את הבחירות שלי.
גם עזר לי שהמורה למחול קיבלה בהבנה את האסטמה שלי, את העדר הקואורדינציה שלי ואת המפרקים מוגבלי התנועה שלי. היא הייתה סבלנית כשהייתי צריכה לשבת בצד בשיעור והיא עודדה אותי לעשות מה שאני יכולה. איכשהו סיימתי את הקורס בציון 90 - ואני מאמינה שזה בבירור היה עבור המאמץ וההתמדה ולא בגלל שאני באמת טובה במחול.
הבחירה שלי להצטרף לשיעור המחול הזה עזרה לי להתעניין יותר בפעילות גופנית ובבריאות. העניין שלי בכך הוביל אותי בסופו של דבר ללמוד את תורת התנועה ובריאות יישומית באוניברסיטה. רציתי ללמוד ולהבין עוד על פעילות גופנית ומחלות כרוניות.
דפוסי הפעילות הגופנית שלי עדיין עולים ויורדים. אבל אני לא אתן לאסטמה לעכב אותי. אסטמה היא אחת הסיבות הרבות לכך שאני מנסה לזוז יותר - לא הסיבה שאני לא זזה.
אתגר שני: לטייל עם אסטמה
טיולים עם אסטמה מציבים מספר אתגרים: טריגרים בלתי צפויים, אוויר מטוסים ממוחזר, חיידקים במטוס ותיק מלא תרופות. אבל למרות המכשולים האלה אני אוהבת לטייל ולא נותנת לאסטמה לעצור בעדי.
היה זה זמן מה אחרי שאובחנתי עם אסטמה כשנדבקתי ב"חיידק הטיולים". בעשור האחרון השלמתי 80 מקטעי טיסה - כשסופרים כל טיסה בפני עצמה. הטיסה ה-81 שלי תתקיים כמה ימים לאחר יום השנה העשירי לאבחנת האסטמה שלי.
(זאת אומרת, אם ספרתי נכון, ולא פרחו מזיכרוני כמה טיסות נוספות).
המקום הכי רחוק אליו הגעתי מהמקום בו אני גרה היה ציריך, שווייץ. לא עשיתי שום דבר פרוע מדי או במקום מרוחק מדי, אבל בכל מקום יש עדיין טריגרים לאסטמה ונסיבות בלתי צפויות. לדוגמה, בטיול הראשון שלי לקליפורניה חוויתי החמרה חמורה של האסטמה ונאלצתי לקבל טיפול תרופתי נוסף. אחרי זה ידעתי שאוכל להתמודד פחות או יותר עם כל מה שאתקל בו במהלך הטיולים. הרבה מהנסיעות שלי היו גם קשורות לאסטמה, כמו להרצות באירועים ובכנסים על אסטמה. כך שבמובן מסוים, אני מניחה שעליי להודות לאסטמה על הרבה מהרפתקאותיי.
אתגר שלישי: כתיבה עם אסטמה
כתיבה, כפעילות, היא לא בדיוק מעוררת-אסטמה. (המילה הגדולה לזה היא אסתמוגנית, שזה מגניב). אבל אם הייתם אומרים לי לפני עשור שאני הולכת לשתף את הסיפור שלי על אסטמה ברשת או שאטוס לכנסים הודות לבלוג שלי, לא הייתי מאמינה לכם. לא יכולתי לשער שאבחנת האסטמה שלי תוביל להרפתקאה המדהימה הזאת שהתחילה בגלל שהחלטתי לצעוק בשקט את הסיפור עם הקשות על המקלדת לתוך הריק שהוא האינטרנט.
תמיד אהבתי לכתוב, והאסטמה סיפקה לי המון סיפורים לספר. איכשהו הייתי ברת מזל והסיפורים האלה הפכו להיות העבודה שלי. לא כל הסיפורים שלי שמחים. יש הרבה תסכול שכרוך בחיים עם אסטמה. אבל אני כל כך אסירת תודה שאני יכולה לכתוב, לשתף את הסיפורים שלי וגם לעזור לאחרים. האמת היא שמעולם לא באמת האמנתי שאוכל להיות כותבת. ובכן, נראה שהאסטמה שינתה את זה!
הפואנטה
במהלך שני העשורים האחרונים, חלה ירידה בסטיגמות על אסטמה ובתפיסה של המגבלות שהיא מחייבת. כל דור לומד יותר והופך למשכיל יותר. ילדים צריכים לדעת שהם עדיין יכולים לעשות דברים עם אסטמה - לפעמים פשוט צריך לשנות את האופן בו עושים פעילות כלשהי. אולי מפני שאובחנתי כשהייתי בת 16 או אולי זהו תוצר לוואי של החינוך שלי, אבל אף פעם לא הרגשתי שאסטמה הגבילה את הבחירות שלי בחיים. במקום זה, היה בי דחף לקחת את האסטמה איתי להרפתקה.
