עבור אנשים רבים שחיים עם דיכאון, הצעד המאתגר ביותר בדרך להחלמה הוא הראשון: לדבר על זה.
עכשיו כשראיתי את שני צדי המטבע, אני מבין שמה שנראה פעם כעמק שאי אפשר לחצות היה רק שער שבחרתי לא לפתוח.
אל תבינו לא נכון. זה היה תהליך קשה, אבל בדמיוני הפכתי אותו לדרמטי יותר.
לפעמים אני נזכר בהלך הרוח שהיה לי בימים לפני שהתחלתי את The One Project, קהילה אינטרנטית בה התחלתי לדון בבעיות שחוויתי דרך צילום.
לאחר שנים בהן מילאתי פי מים, הגעתי למצב של חוסר ודאות. לא הבנתי עם מה אני מתמודד. בסופו של דבר הצילום הוא זה שהציל את חיי.
הפחד והחרדה מילאו את נפשי ונאבקתי לא לדבר. דאגתי כל כך שאנשים ישפטו אותי. האמנתי שווידוי כזה יהפוך אותי למנודה.
עבור אלה שאינם מכירים דיכאון ואת הסטיגמות הנלוות לו, הקושי המאפיין את הצורך לדבר נראה אולי זניח או זר. זאת הסיבה שאני מרבה לשתף את סיפורי ואת הרגעים החשובים ששינו את חיי לטובה (גם אם הביאו עמם עוד סדרה של אתגרים).
זה מה שקרה לאחר שהתחלתי לדבר על הדיכאון שלי:
- ירדה אבן מלבי ופחתו רגשות הבושה. כשלא מדברים, המילים יכולות לבלוע אותך. החרדה והדאגות יכולות להתיש. מה יקרה אם מישהו יגלה? כל זה (למרבה השמחה) עובר.
- זה הצית שיח שקירב אותי לאחרים. חברים ובני-כיתה מהעבר יצרו קשר כדי לשתף את הסיפורים שלהם. הם הבינו את מה שעברתי ויכלו להזדהות עם זה. בפעם הראשונה בחיי ידעתי שאני לא לבד.
- הביטחון העצמי שלי התחזק פלאים. לא רק שהיה לי יותר כוח להתמודד עם ההחלמה שלי, גם הייתי מסוגל לפעול ולהתמודד עם פחדים שעצרו בעדי.
- ברגע שזה יצא מהראש שלי, התחלתי להבין דיכאון יותר טוב. השיתוף עם אנשים אחרים איפשר לי להתבונן מחוץ לעצמי. קיבלתי נקודות מבט חדשות מלשמוע את הסיפורים ולראות את ההשקפה שלהם.
- הבנתי יותר לגבי אופן הפעולה של הנפש והגוף שלי. זה איפשר לי ליצור הרגלים ושגרות טובים יותר בעודי מתחבר לאני האותנטי שלי. כשאתה מתחבא לזמן ארוך, אתה עשוי להתרגל לזה ולהתחיל להרגיש ניתוק ממי שאתה באמת. אפשר לשנות את זה על ידי היפתחות והתחלה של עבודה מתוך הדיכאון.
- בסופו של דבר התחלתי ללכת לטיפול וזה עזר. הייתי זקוק (ויכולתי להרשות לעצמי) רק לכמה פגישות כדי לעבוד על נושאים מרכזיים. נקודת המבט המקצועית איפשרה לי לעבוד על הנושאים האלה הרבה יותר מהר.
- ככל שדיברתי יותר על הבעיות איתן התמודדתי, רכשתי את הכלים שהייתי צריך כדי לעזור לאחרים לטפל בעצמם באמצעות צילום. בניתי קהילה. עם זאת, זה התחיל להשתלט עלי, והופיע אתגר חדש בזמן שניסיתי למצוא איזון בריא.
- היו אנשים שלא היה להם נוח עם הפתיחות שלי בנוגע לבריאותי הנפשית והם יצאו מחיי. בדיעבד אני רואה שאלה לא היו חברויות איכותיות גם ככה. עדיין יש הרבה עבודה שצריך לעשות כדי להעלים את הסטיגמות ולהניע שיח כן.
- בשנים של עבודה קשה, השגתי שליטה על הדיכאון ועל החרדה שלי והפחתתי אותם משמעותית, תוך התקדמות לעבר מצב פרואקטיבי של בריאות נפשית.
הפואנטה
לדבר על הדיכאון שלי היה רגע מפתח עבורי בכל כך הרבה מובנים. הצלחתי ליישם את השיעורים שלמדתי בתחומים אחרים בחיי.
היום אני מודע יותר ומסוגל לתפוס את עצמי כשאני מרגיש מוצף מדי, לעשות את הצעד הראשון ולדבר על זה.
היום אני יודע שהפחד ותחושות חוסר האונים הם סימנים לכך שיש משהו שאני צריך להכיר בו או לפעול לגביו.
העולם התפתח מאוד מאז שהיינו צריכים להיזהר מטורפים שאורבים בשיחים. ועדיין אנחנו זהירים ומנסים להגן על עצמנו משיפוטיות ומבורות.
במציאות, אנחנו מעצימים את המפלצות הללו במחשבותינו. הרבה יותר טוב להיות בצד השני.
