עד שמגיע ערב השנה החדשה, בדרך כלל אנחנו כבר מוכנים לקבל את פניה של השנה הבאה בזרועות פתוחות. אנו מצפים לה בהתלהבות, חמושים ברשימות של החלטות מלאות בכוונות טובות שעד אמצע ינואר נספיק לשכוח. השנה הקודמת אולי הייתה מוצלחת או מאתגרת, בהתאם לאירועים שנקרו בדרכנו, אולם בחצות אנו מרימים כוסית בשמחה, מתחבקים, ונשארים ערים עד שעה מאוחרת.
השנה הזו התחילה אחרת
שנת 2020 ומגפת הקורונה ניפצו את כל זה לרסיסים. גם כעת, כמה שבועות לאחר תחילת 2021, אנחנו עדיין לא בטוחים עם מי מותר לנו לבלות את הערב, שלא לדבר על חיבוקים ונשיקות. סביר להניח שהיומנים שלנו להמשך השנה נותרו שוממים. לא הזמנו חופשות, חברים ובני משפחה עדיין נאלצים לשמור על ריחוק, ורוב התוכניות שלנו נמצאות במצב המתנה. כל הדברים שפעם נראו לנו מובנים מאליהם נתונים למגבלות שמתהדקות ומוקלות באופן אקראי ומבלבל. שום דבר אינו ודאי, גם לאחר שכבר עברנו את ינואר ואף יותר מזה.
אז לאחר הבלבול של שנת 2020, ועכשיו גם של 2021, אנחנו יכולים להיעזר בלקחים שלמדנו במאמץ רב מהחיים עם טרשת נפוצה. אם יש דבר אחד בטוח בטרשת נפוצה, זהו חוסר הוודאות המוחלט של המחלה. לדוגמה, רבים מאיתנו קיבלו אבחנה של טרשת נפוצה כמבוגרים צעירים. אף על פי כן, ברור לי שחלקנו עדיין מאמינים שיש לנו שליטה על מה שקורה לנו בחיים.
אין לנו.
זה עד כדי כך פשוט. אנחנו יודעים את זה, ואנחנו בין מיליוני אנשים שהבינו שהעולם לא תמיד נותן לנו את מה שאנחנו רוצים. וטרשת נפוצה יכולה לעשות צחוק ממסלולי קריירה, לבחון מערכות יחסים עד הקצה, ולגרום לנו להטיל ספק במקומנו בעולם.
8 לקחים מטרשת נפוצה שיכולים לעזור במצבים של חוסר ודאות
למרות זאת, החיים עם טרשת נפוצה הוכיחו כי אנחנו כן יכולים לשלוט באופן התגובה שלנו למצבי חוסר ודאות. לימדנו את עצמנו לעשות זאת. האמינו לי, הרבה אנשים מקנאים עכשיו במיומנות הזו.
אם גם אתם, כמוני, מרגישים שהשנה החדשה הוציאה אתכם מאיזון, חשבו על הדברים הבאים:
- החוויה הייחודית שלכם במגפה היא בדיוק כזאת: אינדיבידואלית. אל תשוו אותה לחוויה של אף אחד אחר. אז לא התחלתם לעסוק בצפרות, כי הייתם עסוקים מדי בשמירה על מקום העבודה שלכם? לא התחלתם לעשות עבודות יד או לצייר? זה לא חשוב. מרגע האבחון של טרשת נפוצה ולאורך כל הדרך, החוויה של כל אחד מאיתנו שונה. כל השוואה תוביל לייאוש, וזה הדבר האחרון שאתם צריכים כרגע.
- אנחנו טובים מאוד בלהתמקד בעובדות. כולנו עברנו את השלב של ״לחפש הכל בגוגל״. חיפשנו, קראנו, והיו לנו סיוטים על התרחישים הגרועים ביותר. עכשיו אנחנו מומחים במציאת המידע המדויק ביותר, ומשתדלים לא לייאש את עצמנו בגלישה אינסופית.
- אנחנו יודעים שאנחנו לא חייבים להיות שמחים ואופטימיים כל הזמן. זה בלתי אפשרי, וברור לנו שיהיו לנו ימים טובים וימים רעים. בואו נפנק את עצמנו עם ״יום פוך״ כשאנחנו זקוקים לו, בלי רגשות אשמה.
- במקום להפחיד את עצמנו במידע מהאינטרנט, בואו נשתמש באנרגיות שלנו כדי לנסות דברים חדשים שיעזרו לנו לצלוח את הימים הארוכים והמשעממים. נסו לעשות שינוי, אפילו הקטן ביותר. בין אם זה לקרוא ספר מז׳אנר אחר, להכין כוס תה במקום קפה, או סתם לישון בצד השני של המיטה, שינויים גורמים למוח שלנו להיות פעיל.
- השלימו עם העובדה שתוכניות, כגון יציאה למסעדה או פגישה לקפה בפארק המקומי, ישתנו בכל פעם שמשתנים כללי המגפה. קטן עלינו. אנחנו הרי רגילים לזה – עם התפרצויות, נסיגות, וכל מה שבאמצע. ארגנו לעצמכם שיחת טלפון, או שיחת וידאו אם אתם מעדיפים. פשוט שימו על עצמכם איזה סוודר, ואף אחד לא ידע שאתם לובשים פיג׳מה מתחת.
- עלינו לשמור על קשר עם אחרים בכל הזדמנות. זה חיוני. אתם לא לבד. שיחה, צ׳אט או הודעת טקסט יכולים לעשות הבדל גדול. אנחנו יודעים שאלפי אנשים עוברים עכשיו חוויות איומות, אבל זה לא אומר שאסור לכם לקבל תמיכה וטיפול כשאתם זקוקים להם. כל אחד מאיתנו שונה.
- בחיים עלינו ללמוד להתכופף עם הרוח. גם בלי קשר לעקרונות של זן, אף אחד מאיתנו לא יודע מה צפוי לנו בהמשך שנת הישענו לכיוון הרוח, וכך תוכלו לשרוד. בסוף המגפה תסתיים, כמו כל המגפות. לפני יותר מעשרים שנה, כשעזבתי את הבית עם תינוק קטן, הדבקתי על הקיר פיסת נייר גדולה. היה כתוב עליה: ״נעבור גם את זה״. עברנו. התינוק הזה הוא עכשיו בחור צעיר בן 21 שפורח כסטודנט באוניברסיטה.
- באמצע אוגוסט, כשהרגשתי אבודה, מישהו אמר לי את הדבר הבא: ״אם רק תצלחי את היום הזה בשלום, זוהי תוצאה. אפילו אם לא תעשי שום דבר חוץ מזה, תהיי גאה בעצמך״. כך בדיוק עליכם להרגיש בתור מי שחיים עם טרשת נפוצה!
שרדנו, ונמשיך לשרוד
כשאבק המגפה ישקע סוף סוף, נוכל להסתכל אחורה בגאווה (ובאימה) על כל מה ששרדנו. תשאלו את עצמכם: אילו לקחים נוכל לקחת איתנו?
אם אין לכם לקחים, זה בסדר גמור. אתם עדיין כאן – שרדתם.
