האם שמעתם פעם על אדם שסלח לרוצח על פשע שביצע נגד אחד מיקיריו? הרעיון שמישהו יוכל לסלוח לפושע על מעשה כזה נראה בלתי מתקבל על הדעת, אולם עבור אלה שנותרו מאחור, זה עשוי להיות חלק מרכזי מתהליך האבל. הסליחה יכולה לעזור להם מאוד להמשיך הלאה.
גישה דומה יכולה להביא תועלת כשמנסים להשלים עם התפתחות של מחלה כרונית. עבורי, לסליחה היה תפקיד חשוב בהתמודדות שלי עם האבחנה של טרשת נפוצה. קיבלתי החלטה מודעת לסלוח לעצמי ולאחרים, וזה עזר לי להשלים עם המציאות החדשה שלי ולמצוא דרכים לחיות איתה. כמובן שמדובר באתגר יומיומי, וזהו תהליך שאני עדיין עובדת עליו, אבל בהמשך המאמר מפורטים כמה טיפים מניסיוני שאולי יעזרו גם לכם.
הפסיקו עם משחק ההאשמות
חודשיים בלבד לפני שהטרשת הנפוצה הפכה לחלק מחיי, הייתי במגע עם אדם שהיה נשא של נגיף המקושר להתפרצות של המחלה. בזמנו, לא הייתי מודעת לכך. לאחר שקראתי על הסיבות האפשריות לכך שחליתי בטרשת נפוצה, החשש שלי הוא שהייתה לי רגישות קיימת למחלה מבלי שידעתי על כך, ושייתכן בהחלט שהמגע הזה היה הקש האחרון.
יכולתי בקלות להאשים את האדם ההוא על מה שקרה מאז, אבל זה לא היה עוזר לאף אחד – ודאי לא לי. ראשית, לעולם לא אדע אם זה באמת היה הגורם. שנית, הטלת אשמה לא תחזיר לי את בריאותי, ולכן החלטתי לא להתעכב על העניין ולקבל את העובדה שלחלות בטרשת נפוצה זה פשוט משהו שנועד לקרות לי בחיים.
הייתי צריכה ללמוד לסלוח גם לעצמי. לפני המחלה נהניתי מבריאות טובה, אבל קל מאוד להתחיל לחשוב באובססיביות על כל הדברים שעשיתי שאולי תרמו להתפתחות של טרשת נפוצה. לדוגמה, התזונה שלי לא הייתה כל כך טובה, ולעיתים קרובות רמות הלחץ שלי היו גבוהות מדי. לא דאגתי לעצמי באותה מידה כמו עכשיו, וכמו רוב האנשים הבריאים, פשוט לא הבנתי עד כמה השליטה ברמות הלחץ חשובה לבריאות הכללית.
הייתי צריכה ללמוד להניח לזה. מה שהיה היה. אני לא יכולה להאשים את עצמי, את הגנים שלי, את הגוף שלי, את הנסיבות שלי, או אנשים אחרים על התרומה האפשרית שלהם להתפרצות המחלה שלי. במילים פשוטות, זה רק יזיק למצבי הבריאותי הנוכחי.
אל תבזבזו אנרגיות
בזבזתי כל כך הרבה אנרגיות בחיפוש אחר תשובות לשאלה למה זה קרה לי. תשובות שלעולם לא אמצא. יש הרבה סיבות שונות לכך לאנשים מפתחים טרשת נפוצה במהלך חייהם, אבל הניסיון לקבוע איזו מהן גרמה למחלה שלי היה מתיש, ובסופו של דבר גם חסר תועלת. מחקרים שבודקים את הגורמים למחלה עדיין לא הגיעו למסקנות חד-משמעיות. אף שאני ממשיכה להתעדכן בהתפתחויות, הפסקתי לנסות להתנחם בחיפוש אחר תשובות בגוגל בשעות הלילה המאוחרות. כיום אני משתמשת באתרים המספקים מידע אמין כדי להתעדכן בעובדות.
עבדו עם הגוף שלכם, לא נגדו
המלחמה נגד מחלה היא מאבק מתמשך ומתיש להחריד. אני שמתי סוף למלחמה הזו, וסוף סוף התחלתי לעבוד עם הגוף שלי. זה לא אומר שהפסקתי לנסות לשפר את מצבי, אני פשוט מתנהלת עכשיו בדרך אחרת.
עבורי זהו האתגר הגדול ביותר, אבל למדתי להיות סבלנית, לחגוג את הניצחונות הקטנים, ולקבל את העובדה שההתקדמות שלי איטית בהרבה מבעבר. במיוחד קשה לי לבצע פעילות גופנית, אבל אני לומדת לדבוק בשגרה שאני יכולה להתמיד בה ולהגביר את העצימות בהדרגה. התקדמות היא התקדמות, לא משנה באיזה קצב.
כידוע, לחץ יכול להשפיע מאוד על הגוף שלנו, ולכן אני לומדת להבחין אפילו בסימנים הקלים ביותר ויוזמת פעולות שיעזרו לי להירגע. במקום להתאמץ ולהכריח את גופי להישמע לי, אני מחליטה באופן מודע לעבוד יחד איתו כדי להגיע לאותה תוצאה בקצב שלי.
המסקנות
קבלו את גופכם כמו שהוא. אי אפשר לחזור אחורה ולשנות את מה שקרה, אז אל תבזבזו אנרגיה על התעסקות בעבר. סלחו לעצמכם ולגוף שלכם על מה שקרה, ועבדו במסגרת המגבלות החדשות שלכם. הרשו לעצמכם מנוחה כשאתם זקוקים לה. עדיין תתקדמו ליעד שאליו אתם שואפים – זה פשוט ייקח יותר זמן מבעבר וידרוש קצת יותר סבלנות. לסלוח זה רק הצעד הראשון. עליכם גם להכיר בדרך הארוכה שעשיתם ובכוחות שלכם. היו גאים בעצמכם, המשיכו הלאה, והשאירו את ההאשמות מאחור.
