כבר הגעתי ל-97 ק"ג, התקשיתי לנעול נעליים, לא היה לי נוח לעלות המדרגות, מדדי הסוכר היו גבוהים ושום דיאטה לא עבדה, 4 חודשים ואני כבר 10 ק"ג פחות, עושה פעילות גופנית באופן קבוע, מדדי הסוכר והשומנים בדם מעולם לא היו טובים יותר – אני אברהם, בן 67, וזה הסיפור שלי
אני לא מצטער לרגע על ההחלטה להפסיק לעשן בגיל 39 רק שמאז, במשך 28 שנים, אני מתמודד עם עודף משקל. במשך שנים הייתי עושה דיאטות, יורד במשקל ואז עולה שוב בחזרה. זה היה מתסכל אבל לא הצלחתי אחרת. בגיל 56 עברתי התקף לב ושנה אחרי, בגיל 57, אובחנתי כחולה סוכרת. המשקל כבר היה בעיה רפואית, המדדים לא השתפרו, אז התחלתי טיפול. הרופא מסביר, התזונאית מכוונת, יש מאמץ, אבל אין שינוי מהותי.
10 שנים של ניסיונות לדיאטה, לשנות אורח חיים, להתמיד, אבל איכשהו שום דבר לא עבד. כמנהל ייצור במפעל, אני כל הזמן על הרגליים ובפעילות במהלך השבוע, אבל התחלתי להתעייף, להרגיש כאבים ברגליים ובגב. ניסיתי המון דברים, שום דבר לא החזיק ובכל בדיקה תקופתית אותו דבר, מדדי סוכר ושומנים בדם לא טובים ועודף משקל. זה היה די קבוע. התחלתי להתרגל למחשבה שככה זה.
אבל זה לא עשה לי טוב, מצאתי את עצמי מתקשה בכל מיני דברים, לנעול נעליים כבר היה לי קשה, לא היה לי נוח לעלות במדרגות. השומנים הפריעו, כל מיני דברים קטנים שמצטברים לחוסר נוחות גדול. נסעתי עם חברים לחו"ל וחזרתי כבר במשקל של 97 ק"ג. מדדי סוכר לא טובים, שומנים בדם, משקל עודף ושום פתרון לא עובד.
לפני 4 חודשים שמעתי על תרופות לטיפול בעודף משקל והחלטתי לנסות. ההיגיון היה פשוט – הרבה דברים ניתנים כך לפתרון, אז למה לא לנסות לטפל ככה גם בעודף המשקל? אחרי כל כך הרבה ניסיונות מה הכי גרוע? ששוב לא אצליח? ההצלחה ההתחלתית מצאה חן בעיניי, הרגשתי ירידה במשקל וגם משהו בי התחיל לזוז. איזו הרגשה פנימית שאני לא יכול להסביר ולאט לאט התחלתי לשים לב שמשהו הפעם קורה וזה אחרת.
שנים של הסברים של תזונאית שלא הצלחתי ליישם ופתאום הרגשתי שיש דברים אני יכול להתחייב להם. אם פעם התזונאית היתה מבקשת, אני הייתי מנסה ולא מצליח, הפעם הרגשתי שזה אחרת. דבר ראשון החלטתי עם עצמי שדי עם לחם. תמיד אכלתי המון לחם, אף פעם לא עצרתי בעצמי, כל דבר היה נגמר בלחם, בטח ארוחה של אוכל מבושל. הבנתי שאיפה שאני לא יכול לעצור את עצמי זה לא טוב והלחם ירד סופית מהתפריט. התחלתי לאכול אוכל מבושל בצהריים ובערב לאכול סלט. היום למשל אני לא אוכל יותר אחרי שש וחצי בערב. אם פעם הייתי כל הזמן בחיפוש אחרי אוכל, היום אני אוכל קבוע והרעב לא מכתיב לי את ההתנהגות.
במקביל לירידה במשקל והשינוי בתזונה גם התחלתי להרגיש יותר טוב, כל מיני כאבים בגב ובברכיים שכבר הפריעו לי ביומיום פתאום פחות הטרידו. ביום עבודה ממוצע, בלי לשים לב אני הולך כמה קילומטרים טובים, פעם כבר הייתי מרגיש את הגוף ופתאום שמתי לב שכבר הרבה פחות. זה גרם לי לחשוב על משהו שבמשך 67 שנים לא ממש הצלחתי להביא את עצמי לעשות – פעילות גופנית.
החלטתי לנסות לצאת להליכה, משהו שאף פעם לא הצלחתי להביא את עצמי באמת לעשות. מכיוון שבסופי שבוע אני בכל זאת קם מוקדם, לפני אשתי, החלטתי לנצל את הזמן ולצאת להליכה אז. בפעם הראשונה הלכתי 2 קילומטר, אבל הרגשתי טוב, למחרת קמתי ועשיתי את זה שוב.
