ורד חזרה לעבודתה כמנהלת בית ספר חמישה ימים בלבד אחרי הניתוח, שלומי האריך את ההתאוששות בעוד יומיים. התוצאות היו מדהימות: ורד ירדה 40 ק"ג, שלומי ירד 30 ק"ג. "אבל כדי לשמור על השינוי צריך לשנות הרגלים. בהתחלה אי אפשר לאכול הרבה אבל אם כל יום אוכלים יותר, גם הקיבה מסתגלת וגדלה. לכן, דווקא אחרי ניתוח השינוי בהרגלים חיוני. בלי ורד הייתי חוזר למשקל שלי הרבה יותר מהר, השותפות שלנו מדרבנת אותי," מספר שלומי.
"אנחנו שומרים אחד על השנייה, יש לנו מדיניות חלוקה של מנות שמאפשרת לנו ליהנות ולשמור על איזון, יצרנו שגרה של הכנת צידנית כל בוקר עם קופסאות מדודות של אוכל לכל היום לפי ארוחות. ורד לגמרי לקחה על עצמה את השינוי ושומרת על עצמה ואני עליתי כבר 12 קילו. ורד עזרה לי לעצור את זה ועכשיו שוב ירדתי שני קילו. אבל חלק מכל העניין היה ההבנה שאני חייב להתנזר ממתוק, לא רק סוכר גם ממתיקים מלאכותיים ומפחמימות. הרגשתי שזה צורך פנימי, המפתח שלי לירידה במשקל, לצמצם את התיאבון ואת הנשנושים ולעמוד בדיאטה. אני עושה כושר, רק שאחרי כושר אני יכול לפרק מקרר, למרות המודעות. אני במלחמה כל הזמן ואולי זו תהיה הדרך, אני לא מפסיק לנסות."
"אני הבנתי שקיבלתי קביים שיעזרו לי לצאת מהמצב, לשמור על עצמי ולהרגיש טוב ואסור לי לוותר על המתנה הזו שקיבלתי," אומרת ורד. "זו הסיבה שגם זרקתי את כל הבגדים הגדולים, אין לי שום כוונה לחזור אליהם. עשיתי שינוי דרסטי בחשיבה ובאורח החיים ואני עושה ספורט כל יום ושומרת באדיקות על המשקל. אני כאילו בסטטוס קוו אבל זו מלחמה, אני שומרת היטב על מה שנכנס לפה ועל הכמות ואני כל הזמן אומרת לעצמי שאסור לי לחזור למצב הקודם. אני נושמת טוב יותר, ישנה יותר טוב (אין יותר נחירות בבית, של אף לא אחד מאיתנו) חיה טוב יותר, אפילו היציבה שלי השתפרה. בעבר שנאתי ספורט למרות שהקפדתי לעשות בתקופות שהייתי בדיאטה, היום אני כל יום בחוגים בחדר כושר חוץ משישי-שבת ולמדתי לאהוב את זה למרות שזה קשה לי. הפכתי את שעת הכושר לשעה שלי לעצמי."
