במשך 3 שנים חששתי ללכת להיבדק

ירדנה נאמן פחדה ללכת להיבדק במשך שלוש שנים וחששה מבשורת איוב. לכשעשתה זאת בסופו של דבר היא אובחנה כחולת סרטן שד. היום היא מקפידה להגיד תודה כל בוקר על הזכות לחוות את הדברים הקטנים לצד הגדולים ולטרוף את החיים ובאופן לא מפתיע מלווה נשים שמתמודדות עם ההליך, ומשכנעת אותן לא לתת לפחד לנהל אותן

היום אני יודעת שבקלות זה היה יכול להסתיים אחרת וסביר היה שכבר לא הייתי כאן כדי לספר. זכיתי לקבל הזדמנות נוספת לחיות, ועל אף העובדה שהפחד השתלט עליי ונמנעתי במשך שלוש שנים לפנות לעזרה רפואית, בדרך נס המחלה שהתגלתה אצלי לא התפשטה בגוף והייתה נתיחה.

אז אני ירדנה נאמן והמשפט שליווה את הימים הראשונים בהם התבשרתי שהצטרפתי גם אני למועדון המופקפק של חוג הסרטן, לפני כ-6 שנים, היה "בבקשה, רק אל תכעס עלי". אבל זה היה מאוחר מדי. לא אשכח את הפרצוף של רופא המשפחה, המטפל הראשון אליו הגעתי שלוש שנים אחרי שהבליטה בשד כבר הפכה לגוש גדול וכואב, את הפרצוף של רופאי חדר המיון ואפילו הרדיולוג – שהביעו דאגה עצומה מהדבר ממנו חששתי יותר מכל. שלוש שנים תמימות שכנעתי את עצמי שזו רק ציסטה קטנה ולא משמעותית ועם הזמן כשנדלקו כבר כל אורות האזהרה המשכתי להאמין שמדובר לכל היותר בדלקת ובעיקר פחדתי.

 לא בכדי היום, כחלק מחברותי בעמותת "גמאני- גם אני חליתי בסרטן השד", בחרתי ללוות נשים המתמודדות עם המחלה. אני יודעת על בשרי ורואה עד כמה התהליך המורכב קשה לעתים לא פחות מהטיפולים וההתמודדות עם המחלה עצמה ו"האני הפחדנית שסירבה להיבדק" מנסה לתת להן כוח. לא לתת לפחד לנצח, לשאול שאלות ולהיות מעורבות בתהליך קבלת ההחלטות בטיפול - ומצד שני שואבת השראה יומיומית בחזרה. אני מקפידה להטיף לכל אשה – גם לאלו אשר אין במשפחתן היסטוריה של המחלה ללכת להיבדק בשגרה ולמחוק מהמערכת את המשפט המשטה "לי זה לא יקרה".

הביקור הראשון אצל רופא המשפחה שלי הסתיים בהפנייה מיידית לבית החולים, שם, בתוך יממה, כבר עברתי סדרת בדיקות ומפגש עם כירורג שד, שהעריך שהרע מכול הוא בהחלט אופציה ריאלית עבורי. אני לא אשכח את שיחת הטלפון לבן זוגי שימהר לחזור הביתה כי הגיע תוצאות הביופסיה שעברתי. המחשבה הראשונה שחלפה בראשי כשקיבלתי את הבשורה האלימה שנחתה עליי הייתה כמה ברת מזל אני על שהספקתי לעשות דברים בחיי ולחיות אותם עד אז.

הפחד ששיתק אותי עד אז התפוגג לפתע ונשבעתי לעצמי שאת המאבק הזה אני אנהל – ולא הוא אותי. הבשורות הטובות בסיפור הזה היו שעל אף גודלו העצום של הגידול (8 סנטימטרים!) ובתום סדרת בדיקות מקיפה, למרבה ההפתעה, המחלה נותרה ממוקדת ולא פיתחה גרורות. ועדיין הדרך במאבק רצופה רגעים לא פשוטים כלל - עברתי כריתה של שני השדיים, שחזור, והסרה של בלוטות הלימפה והשחלות. כידוע, כל אלו פוגעים בדימוי העצמי, במיניות, בנשיות ומותרים צלקות לכל החיים ולצידם מרחף תמיד החשש הגדול מחזרתה של המחלה ואת רוצה לעשות הכל להקטין את הסיכוי שתהיי בסטטיסטיקה הזו.

בתקופה ההיא האונקולוג הציע לי אלטרנטיבה שבדיעבד שינתה את כל מסלול הטיפול שלי. הוא הציע לבצע בדיקת "אונקוטייפ" לבדוק את סוג ואופי הגידול שהוצא בביופסיה וקובעת האם מומלץ לעבור טיפולי כימותרפיה כדי לנסות ולהשמיד את הגידול לחלוטין או שניתן לחסוך את הטיפול עתיר תופעות הלוואי ולהסתפק בסדרה ההכרחית של טיפולים הורמונליים. ועל אף שנעמדתי על רגליי האחוריות וחששתי מטיפולי כימותרפיה ומפגיעה באיכות חיי בכל מחיר – "סגרתי איתו דיל" – אעשה את הבדיקה ואם אמצא ברמת סיכון גבוהה, איעתר לטיפולים ללא תנאי. לימים, כשהתוודעתי לסיפורים של חברותיי לעמותה על תופעות הלוואי הקשות ועד כמה אבחון נכון של המחלה באמצעות בדיקה מקיפה הוא קריטי – הוקרתי לעצמי תודה על ההתעקשות שלי.

חיכיתי בכיליון עיניים לשוב ולחיות חיים מלאים ופעילים, וליהנות מהדברים הקטנים והיומיומיים לצד הרגעים הגדולים שכולנו חווים בחיינו ובחרתי במודע לייצר לעצמי שמחות. תמיד דגלתי באימרה שהרע יגיע אלינו גם מבלי לעשות דבר אבל את השמחות – יש בכוחנו ליצור בעצמנו.

כתב ויתור: תוכן זה מייצג את דעות המחברת ולא בהכרח משקף את אלה של טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ("טבע"). באופן דומה, טבע אינה משפיעה על אי אילו מהמוצרים או מהתוכן הקשור לאתר האינטרנט האישי או רשתות המדיה החברתית של המחברת, או אלו של Healthline Media, ואינה תומכת בהם. האנשים שכתבו תוכן זה קיבלו את שכרם מ-Healthline, בשמה של טבע‚ בעבור תרומותיהם. כל התוכן הוא לצרכי מידע בלבד ואין לראות בו עצה רפואית.