לצערי הסרטן לא היה זר לי

תמיד הקפדתי לבצע 'מישוש עצמי' בבית כדי לוודא שאין בשד ממצאים מורגשים בדיוק כמו שממליצים לעשות. בגיל 47, לפני כשנתיים, באחת מהפעמים 'השגרתיות' הללו הרגשתי משהו חריג. מאז ומתמיד הייתי טיפוס אופטימי, ולרגע לא חשבתי שמדובר במשהו רציני. ועדיין – היה לי חשוב מאוד לבדוק אותו.

קבעתי תור לכירורגית שד מדהימה שלימים הפכה לרופאה שליוותה אותי בתהליך והכל החל להתגלגל ככדור שלג מהר מאוד. עברתי את בדיקות האולטרסאונד והממוגרפיה וזומנתי בדחיפות לרופאה שלי - אז כבר הבנתי שמדובר בתוצאות לא טובות. היא הסבירה לי בבהירות את המצב בו אני נמצאת וידעתי שאני יוצאת בכל הכוח למלחמה שאין סיכוי שאני אפסיד בה.

לצערי, הסרטן לא היה זר לי. אבי נפטר מסרטן כשהיה בן 33 בלבד בהיותי ילדה קטנה בת 3, ובתי הבכורה אובחנה כחולה בלוקמיה כשהייתה בת שמונה לאחר שסבלה במשך זמן רב מחום גבוה וכאבים. היא טופלה במשך שלוש שנים לא פשוטות אבל הייתה אמיצה ונחושה, התמודדה עם הסרטן בגבורה, והפכה לסמל שעודד אותי בהתמודדות האישית שלי.  לסרטן פנים רבות - ודין סרטן שד אינו כדין לוקמיה ודינה של הלוקמיה אינה כדינו של סרטן הריאה. לכל סרטן יש את הפרוגנוזה והטיפול שלו, והטיפול במקרה שלי היה אחר וקצר הרבה יותר משל בתי. כל משך הטיפול סמכתי לחלוטין על שיקולי הצוות הרפואי ולכן לא הרגשתי צורך ללכת ולחפש מידע נוסף באינטרנט . אני מאמינה גדולה בקשר החזק בין גוף ונפש ו'נפש בריאה בגוף בריא' מעולם לא הייתה סתם סיסמה ריקה בעבורי וידעתי שאני הולכת לעבור את התקופה הזו. כבוגרת פסיכולוגיה ומחסידיו של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות" ידעתי שיש פעמים שבהם האדם צריך לעבור אפיזודות קשות בחיים על מנת שיוכל למצוא את המשמעות של חייו, לכן החלטתי שבתהליך ההחלמה אני אהיה יותר מחוברת לקרקע ודווקא ההתמודדות עם הדברים כמו שהם בלי לייפות אותם עזרה לי יותר.

לשמור על השגרה

הבדיקות הצביעו על גידול בגודל כמעט 3 ס"מ ובקצב צמיחה איטי יחסית והשלב הבא בתהליך היה לנתח ולהוציא אותו ולוודא שלא התפתחו גרורות. ואז, התחיל השלב הראשון בריפוי – שלחנו את רקמת הגידול לבדיקת אונקוטייפ לבדוק אם כדאי שאעבור טיפול כימותרפי או לא. ההמתנה לתוצאות הבדיקה הזו זכורות לי כתקופה הלחוצה ביותר בכל חודשי הטיפול, כי ידעתי מה המשמעות של טיפול כימותרפי וזה דבר שמאוד רציתי להימנע ממנו. לשמחתי, ובאופן שהולם את רמת האופטימיות שאחזה בי לאורך כל הדרך, קיבלנו את התוצאות שקבעו שבמקרה שלי אין צורך בכימותרפיה ושאטופל בטיפולים רעילים לחינם. עברתי סדרת הקרנות אינטנסיבית ומקסימלית בגלל גילי הצעיר יחסית. בהתחלה ההשפעות שלה היו מינוריות יחסית אך בהמשך החלו להופיע תופעות לוואי לא פשוטות של כוויות קשות בעור ועייפות שלא נגמרת. אבל הכלי החשוב ביותר מבחינתי באותה התקופה היה לשמור על השגרה. על אף שיכולתי לקחת חופש מהעבודה בתקופת ההקרנות בחרתי להמשיך בכל הכוח. סיימתי כל יום עבודה בארבע בצהריים, המשכתי משם לביה"ח להקרנות, חזרתי הביתה בערב, שמתי את השמיכה מעליי מהעייפות מההקרנות ופשוט נתתי לעצמי לנוח – כי אין ברירה אחרת.  למרות הקושי והאינטנסיביות, העובדה שהקפדתי לשמור על השגרה - עזרה לי מאוד לשמור על השפיות שלי והפוזיטיביות לגבי העתיד. אני לא אשכח שגם בימי הטיפולים של בתי, עשינו הכל על מנת שתחזור לשגרה במהרה. לביה"ס (גם אם זה עם מטפחת על הראש), לחברים ולסביבה המוכרת – החשיבות הגדולה, הן במקרה שלה והן במקרה שלי, בלהישאר פעיל וחיוני בתוך סביבה תומכת ומכילה הייתה עצומה.

בשלב ההוא גם שיתפתי את המשפחה הקרובה והחברים הטובים ובהמשך גם את המעגל הרחוק יותר. אין ספק שהשיחות והפגישות עם החברים הקרובים שמעודדים ומרימים הם משהו חשוב מאוד שעוזר גם הוא לשמור על חיוביות. כאשת עשייה חברתית, ייסדתי בימים ההם עמותה לפעילות חברתית בעירי ואני לא אשכח איך הגעתי לכל פגישה וישיבה כרגיל ולא וויתרתי לעצמי לרגע כשהם עוד כלל לא ידעו בדבר המחלה.

החיים שאתה יוצר הן תוצר של הבחירות שלך

יש שני משפטים שליוו אותי בתהליך ועזרו לי בהתמודדות  - Always look on the bright side of life ו- Life is what you make it. אלו לא קלישאות ואלו מסרים מאוד חשובים. תמיד להיות חיובי ותמיד להמשיך עם חיוך על הפנים. לא לחזק את השלילי כי השלילי מחליש אותך והחיובי מחזק אותך, וההכרה בכך שהחיים שאתה יוצר הן תוצר של הבחירות שלך בלבד.

יש לא מעט חולים שמגלים שחיו לא כפי שרצו ושגילוי המחלה הוביל אותם להתעוררות נפשית כלשהיא. אני לא מרגישה שאני חלק מאותם אנשים. המשכתי בשגרת החיים כי מעולם לא הסתכלתי על הסרטן ככזה ששינה לי אותם – מעולם לא נתתי לו את המקום הזה. לפעמים כשאני צופה בסרטים עם בעלי ויש קטע בו מופיעה חולת סרטן שד, הוא שואל אותי אם אני רוצה לכבות את הטלוויזיה – מעולם לא אמרתי שאני רוצה. אני מרגישה שהבראתי. 'עשיתי וי' והמשכתי הלאה חזרתי לספסל הלימודים, ובימים אלו אני מסיימת את התואר השני שלי באוניברסיטת תל אביב בתקשורת ופוליטיקה ונבחרתי לחברת מועצה בעיריית רמת השרון. אני ממשיכה לעשות את הדברים שעושים לי טוב כפעילה חברתית, מבלה עם המשפחה ועם חברים ועם בעלי החיים שתמיד היו אחת האהבות הגדולות שלי. 

אני מקווה שבדברי הצלחתי לחזק את מי שיש לה חששות – יש חיים נפלאים שם בחוץ קחו אותם בשתי ידיים ומצו אותם כפי שאתן רוצות - הבחירה והחופש הם שלכן.

כתב ויתור: תוכן זה מייצג את דעות המחברת ולא בהכרח משקף את אלה של טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ("טבע"). באופן דומה, טבע אינה משפיעה על אי אילו מהמוצרים או מהתוכן הקשור לאתר האינטרנט האישי או רשתות המדיה החברתית של המחברת, או אלו של Healthline Media, ואינה תומכת בהם. האנשים שכתבו תוכן זה קיבלו את שכרם מ-Healthline, בשמה של טבע‚ בעבור תרומותיהם. כל התוכן הוא לצרכי מידע בלבד ואין לראות בו עצה רפואית.