מה חברים יכולים לעשות כדי לסייע בתקופה של קושי נפשי?

אין מתכון אחד לשאלה הזו, אבל מטופלת משתפת בארבעה דברים שהיא צריכה מהחברים שלה כדי לסייע לה בהתמודדות שלה – דברים שרואים משם, לא רואים מכאן 

כמי שמתמודדת עם מספר מצבים נפשיים כרוניים, לא פעם קשה לי לתחזק מערכות יחסים. אם להיות כנה – אני לא ממש החברה הכי טובה בעולם.

לאחרונה, יצא לי לחשוב לא מעט מדוע זה כך ובאיזשהו שלה הבנתי שמי שהם החברים שלי הכי הרבה זמן מגלים רמה יוצאת דופן של סבלנות וטוב לב כלפיי ועוד יותר בזמנים שאני נאבקת את מאבקיי הפנימיים.

החברים שלי לתקופות הזמן הארוכות ביותר נוטים להיות אנשים שבעצמם חוו התמודדות נפשית. אני מאמינה שמשום שהם נאבקו מאבקים דומים לשלי, הם מבינים הכי טוב מה אני צריכה.

יש לנו אפס ציפיות אחד, או אחת, מהשנייה. בין כולנו שוררת הבנה שאולי לא נשמור על קשר יומיומי משום שהחיים עם התמודדויות נפשיות יכולים להיות מאוד מתישים. כולנו גם מבינים שכל אחד מאיתנו עשוי להידרש לתמיכה מוגברת בכל יום נתון.

הצלחתי לצמצם לארבע סיבות עיקריות מדוע אני מסתדרת כל כך טוב עם מעגל החברים והחברות שלי. הסיבות הללו הבהירו לי מדוע מערכות יחסים אחרות לא החזיקו לאורך זמן.

1. ולידציה (מתן תוקף)

למרות שאני מתמודדת עם מספר מצבים נפשיים כבר כעשור, אני עדיין נאבקת בסטיגמות פנימיות, כלומר מזכירה לעצמי לא להיפגע מהאופן שבו אנשים יגיבו. אני מזכירה לעצמי כל הזמן לא להיות מושפעת בצורה מסוימת מחוויות, שכבר עברתי בעבר עם אנשים.

לצערי, אנשים ללא התנסות בהתמודדות נפשית יהדהדו את המחשבות האלה, אפילו בלי שאני אזכיר אותן. למשל, נאמר לי לא פעם שהתגובה שלי לא פרופורציונלית למשהו שעבור אנשים אחרים נתפס רק כמכשול קטן. אבל החברים שמבינים את תהליך המחשבה שלי, יקשיבו לי כשאני מאווררת את החוויה שלי ויגידו "כן, זה נשמע קשוח" וזו הקלה עבורי.

מתן התוקף (ולידציה) לרגשות שלי הוא השלב הראשון בדרך שלי להירגע, מכיוון שזה משדר ל שאני לא "משוגעת". משיהו מבין אותי ואומר לי שהרגשות שלי הם בסדר, שהם לא "טעות" או "חסרי-פרופורציה" בכלל.

2. עידוד

אחרי מה שמוגדר מסתבר כתגובה "לא פרופורציונלית" ל"מכשול קטן", הרבה אנשים ישלפו את המשפט המשומש להפליא וחסר התוחלת – "תירגעי" או "תתאפסי על עצמך!"

זו תמיד תגובה "כיפית" כי היא שולחת אותי מיד לזרועות הפאניקה. במידה רבה של ביטחון ניתן לומר שאחרי כל פעם שאני שומעת את המשפט הזה, אני אעביר את הלילה ערה בבכי ולא מעט כעסים על עצמי כי "למה לא יכולתי להתאפס על עצמי?" למה אני לא יכולה פשוט להמשיך הלאה כמו כולם?

בניגוד מוחלט, חברים שלי יציעו משפטי עידוד כמו:

"אני בטוח שאת תוכלי להבין מה את צריכה לעשות בסיטואציה."

הם לא יגידו לי מה הם חשובים שאני צריכה לעשות וזה בדיוק העניין, המפתח – אם תרצו. במקום זה, הם משאירים את הכדור במגרש שלי. לפעמים הם יתנו עצה טובה שתעזור לי למצוא את הפתרון לשאלה מה לעשות, כמו לעשות רשימה של חסרונות ויתרונות לכל אפשרות פתרון לדילמה שאני מצויה בה.

אם יש להם זמן, הם אולי אפילו ישבו איתי וימשיכו איתי את רשימת היתרונות והחסרונות ויאפשרו לי להרחיב בכל נקודה, יעזרו לי למצוא את המילים שלי כשאני לא מוצאת ויאפשרו לי למצוא את הפתרון שנכון לי.

3. חמלה

לא פעם אני מרגישה מושתקת על ידי אנשים, יש מי שיגיד משהו כמו "אם את לא עוזרת לעצמך, למה שאני אעזור?" תגובות בסגנון הזה יגרמו לי להתלבט, לא אדע מה לעשות, לא אוכל לישון מרוב סטרס וזה ייגמר בזה שאני אנסה להימנע מהנושא בכלל ויש סיכוי טוב שזה ייגמר במשבר.

החברים האמיתיים שלי, אלה שנתנו תוקף לתחושות שלי ועודדו אותי, הם גם לרוב אלה שימנעו ממני להתדרדר למשבר. הם מציעים לי חמלה ותמיכה ואומרים לי שהם יהיו לצידי ולא משנה מה. הם נותנים לי להבין שאני לא לבד בסיפור הזה, בטח לא כל עוד אנחנו חברים.

אם אני צריכה הסחת דעת, הם יתקשרן ונבר על שטויות ונושאים שרירותיים. אני אצחק איתם, בעוד שלפני השיחה סביר להניח שכבר לא הצלחתי לנשום מרוב בכי ופאניקה. אם אני צריכה לצעוק ולצרוח ולאוורר, הם יתנו לי את המקום לעשות את זה, בין אם זה בשיחת טלפון או בהתכתבות. איתם אני לא מרגישה שאני צריכה להחניק את התסכולים שלי.

בסופו של דבר, הם גם ישאלו מה אפשר ריאלית לעשות בנושא בטח בשעה כל כך מוקדמת בבוקר (ה בדרך כלל מה שקורה במקרה שלי) ואני אענה: "שום דבר". סביר להניח שזה יוכל לחכות עד אחרי שאנחנו נסיים לדבר ואני אהיה רגועה מספיק כדי להירדם. בדרך כלל נדבר עד שלא אוכל יותר להחזיק את העיניים פקוחות ואז אלך לישון. ככה אתחיל את הבוקר שלמחרת אחרי שנחתי יחסית ועם נקודת מבט רציונלית יותר על המצב או החיים בכלל.

4. הבנה הדדית

אם אתם לא מוצאים בעצמכם את הכוחות לעזור לחבר או חברה ברגע מסוים, תנסו לפחות לא להתעלם מהם. זה חשוב שגם אתם תגידו להם איך אתם מרגישים. עבורי, עצם הידיעה שאני לא היחידה שמרגישה רע יכולה בדרך כלל לגרום לי להרגיש יותר טוב. אולי כי זה שובר את של ניכור שהיא מוכרת מאוד עבור מי שמתמודד עם מצבים נפשיים.

אני מודה שקל לי יחסית להכיל חבר שכרגע אינו מסוגל להקשיב לבעיה שלי, פשוט כי זה מוכר לי – גם אני לא יכולה תמיד להיות שם בשבילם.

שום דבר לא יצא מכלי ריק, לכן לדאוג לעצמנו, בטח בזמן של משבר, צריך להיות בעדיפות הראשונה. חשוב שלא נזניח את הבריאות שלנו כדי לסייע למישהו אחר כי בסופו של דבר זה לא עוזר לאף אחד.

אז מה לקחת מכל זה?

זה לא באמת בלתי אפשרי להיות חבר של מישהו שמתמודד עם מצב נפשי. ייתכן שיידרשו קצת שינויים והתאמות, אבל זה לגמרי אפשרי. הכי חשוב זה לקחת את הזמן ולהקשיב לפחדים שלהם. נסו להבין למה הם נלחצים, אבל קחו בחשבון שלא תמיד תבינו את הסיבה. תהיו איתם, אל תנסו להורות להם מה לעשות ויצרו עבורם מקום בטוח שבו יוכלו לבטא את רגשותיהם בלי לחשוש משיפוטיות.