הפרעת הקשב שלי

ד"ר ליאור אלישר, מטפלת באנשים המתמודדים עם הפרעת קשב ומשתפת את הזווית שלה בנושא.

ד"ר ליאור אלישר, פסיכיאטרית מומחית, אחראית על היחידה להפרעות קשב במבוגרים במחוז צפון, שרותי בריאות כללית.

הפרעת קשב היא נושא שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות בדעת הקהל הציבורית.

בעולם הרפואה מתגבשת ההבנה שמדובר במצב אמיתי, ייחודי וניתן להגדרה, ושבניגוד למה שחשבנו פעם, מדובר בהפרעה לא פשוטה שאינה חולפת עם ההגעה לבגרות. כלומר – הפרעת קשב לא מופיעה אצל ילדים בלבד. למעשה, הפרעת קשב היא מצב יציב לאורך כל החיים, למרות שאופן ההופעה שלה משתנה עם הגיל, והאתגרים שהחיים מציבים לנו.

שאלות רבות עולות בהקשר לנושא, ולעיתים מידע לא מספיק או לא מדויק מביא לחששות ולטעויות שעלולים למנוע טיפול ממי שיכול להיעזר בו. אחרי שיחות רבות שניהלתי עם מטופלים שלי בשאלות כאלו, החלטתי להעלות על הכתב מספר "מיתוסים" נפוצים בנושא הפרעת הקשב, במטרה להקל את החשש ולנסות לדייק טענות שעולות לעיתים בהקשרים אלו.

האם יש כזה דבר הפרעת קשב במבוגרים, ומה זה בעצם?

בפשטות, כן. "הפרעת קשב ופעלתנות יתר" (שמה החדש של ההפרעה מיוני 2021 לפי האקדמיה ללשון העברית), היא מצב מולד ותורשתי, יציב לאורך החיים. למרות קיומם של מחקרים רבים בתחום, הבוחנים את הסיבות לקיום המצב ואופן ההורשה שלו, התשובות עדיין לא חד משמעיות.

הפרעת הקשב מוגדרת כמקבץ של מאפיינים (או תסמינים), המופיעים לאורך תקופה ממושכת ובתחומי חיים שונים, ומביאים לפגיעה באיכות החיים ובתפקוד. המאפיינים מחולקים לשתי קבוצות: תסמינים הקשורים למוסחות, ואלו הקשורים להיפראקטיביות ואימפולסיביות. במבוגרים, התסמינים ייראו אחרת מאשר אצל ילדים.

לדוגמה, נטייה למוסחות יכולה להתבטא ב"התנתקויות" באמצע שיחה, חלומות בהקיץ בזמן ישיבה מרובת משתתפים, ועוד. נטייה לאימפולסיביות יכולה להתבטא לדוגמה בקניות לא מתוכננות ומוגזמות, שאח"כ מתחרטים עליהן, או "השלמת משפטים" של בני שיחה. חלק מהתסמינים יכולים להופיע לתקופות מסוימות אצל כולנו. אבל אצל אנשים עם הפרעת הקשב, מדובר כזכור במקבץ של תסמינים, שמופיעים באופן תדיר או קבוע לאורך החיים.

בבסיס התסמינים, קיים שוני במגוון תפקודים מוחיים הנקראים תפקודים ניהוליים. אלו אחראיים על תפעול מספר מיומנויות מוחיות שדרושות לצורך תכנון וביצוע פעולות, כולל התחלת ועצירת פעולה.

תפקודים ניהוליים תקינים מאפשרים לנו לשלוט בהתנהגות שלנו ולתכנן אותה, לווסת את עוצמות התגובות הרגשיות שלנו לסיטואציות שונות, להתאים את עצמנו לשינויים, ועוד. כדי לדעת אם מקור הקשיים שאדם חווה הוא אכן הפרעת קשב, חשוב לבצע אבחון מקיף ע"י איש מקצוע.

יש לי הפרעת קשב ולא ידעתי? הייתכן?

שכיחות ההפרעה בילדים היא 7%-10% ובמבוגרים מדובר על כ- 5%. מה ההסבר לפער? ככל הנראה, חלק מהילדים שאובחנו עם הפרעת קשב לומדים כבוגרים להתמודד עם ההפרעה באופן כזה שלא מפריע לתפקוד היומיומי במישורי החיים השונים, ומאחר ולצורך אבחון הפרעה נדרשת פגיעה ברורה בתפקוד – אלו כבר "לא נחשבים" כבעלי הפרעת קשב. למרות שכאמור לעיל, המאפיין הביולוגי שנמצא בבסיס ההפרעה נשאר לכל החיים. סיבה נוספת לפער היא שגם אלו שאובחנו וטופלו כילדים, מסיימים את המעקב בהגיעם לבגרות, ובשל המודעות הפחותה לנושא (גם אצל המטופלים עצמם, וגם בקרב המטפלים), לא מקבלים טיפול מתאים במהלך חייהם הבוגרים.

הקשיים לא נעלמים, אבל הם משנים צורה. במקום קושי בביה"ס, מופיעים לעיתים קשיים אחרים: קושי בלימודים אקדמיים, קושי בניהול עניינים כלכליים, מציאת קשר זוגי והתמדה בו, התמדה והתקדמות במקום עבודה. קשיים שונים מקבלים "תרגום" מהסביבה ומהאדם עצמו, הנובעים מחוסר ידע ומסטיגמות: קושי בהתמדה בלימודים או עבודה מתורגם לקלות דעת, עצלנות או חוסר רצינות, תגובות רגשיות מוגזמות מתורגמות ל"אופי סוער".

בנוסף, אנשים המתמודדים עם קשיים אלו מילדות, מפתחים עם השנים מנגנוני פיצוי והסתגלות, מועילים ברמות משתנות, ואלו בתמורה מביאים לעיתים לקשיים אחרים. למשל – אדם הנוטה לאחר יקום שעתיים מראש בבוקר כדי להספיק, ויגיע מוקדם באופן קיצוני. אדם שנכווה לאורך השנים במסגרות לימודיות שונות ישתלם במקצוע שאינו דורש לימודי הכנה ארוכים, ומי שסובל ממשימות מונוטוניות וממושכות, יבחר בעבודה הדורשת ביצוע משימות מרובות וקצרות, ויותר תחושת "אקשן" לאורך היום.

בעת ביצוע האבחון, אנשים מתארים לעיתים קרובות תחושת הקלה, כשאפשר סוף סוף לתת שם לקשיים, ובהדרגה לשחרר תפיסות מיושנות, שליליות ולא מדויקות של עצמם.

אולי פשוט צריך להתאמץ יותר?

אנשים שמתמודדים עם הפרעת קשב, במיוחד לא מאובחנת, מתאמצים יותר מאחרים בכל משימה לאורך כל חייהם. ובכל זאת, עם השנים חוויות חוזרות של כישלונות (גדולים וקטנים), מביאות לפעמים לתחושת ייאוש, ויתור והימנעות. המחשבה האופיינית: "למה לנסות, אם בכל מקרה זה לא יצליח" מופיעה אוטומטית, כמעט מבלי משים. קושי ברכישת כלים יעילים להתקדמות אישית ומקצועית (טכניקות לימוד, התנהלות כלכלית נכונה) מייצר תחושה שלמרות מאמץ גדול, התוצר לא מספק, והתסכול שחוזר על עצמו יוביל בסופו של דבר להימנעות מניסיונות חוזרים.

מעבר לתחושה הפנימית, הסביבה נוטה לעיתים לחזק דווקא את הצד הזה, מתוך חוסר רצון של האוהבים לראות את חברם או בן משפחתם נכשל שוב. עם זאת, חשוב לזכור כי בעוד הקושי הוא אמיתי, שינוי ייתכן בכל גיל.

אולי ההורים אשמים?

שאלת השאלות, ה"מככבת" כידוע בתאוריות פסיכולוגיות שונות. חוסר המודעות לנושא בעבר אכן הביא ל"פיספוס" באבחון של ילדים רבים, וכאמור עד היום ישנו תת אבחון של הפרעת קשב בקרב אוכלוסיית המבוגרים. כהורים, אנו עסוקים תמיד ברצון להקנות לילדינו הרגלים שישמשו אותם לאורך חייהם באופן היעיל ביותר, ויאפשרו להם לגדול, להתפתח ולהצליח. עם זאת, ילדים עם הפרעת קשב זקוקים לעיתים לטכניקות וטיפים מעט שונים, וחוסר ידיעה אודות קיומה של הפרעת הקשב לא יאפשר להורים, למטפלים ולצוות החינוכי להתאים את עצמם לצרכיהם של הילדים באופן מדויק מספיק, ועלול בכך לתרום לקשיים עתידיים. ולמרות הכל, חוסר הקניית הרגלים נכונים לא מייצר הפרעת קשב יש מאין, אלא רק יכול להקשות על הקיים ממילא. גם כאן, המפתח הוא אבחון מדויק, שיוביל בתמורה לטיפול מתאים ולשיפור מתמשך.

לסיכום, הסתקרנות כלפי עצמנו, ושאלת שאלות הן חשובות. ידע הוא לא רק כוח, הוא הבנה והזדמנות לגדילה. אבל חיפוש תשובות במקורות לא מהימנים יכול להביא לבלבול, חוסר ידע, ואף להעצים את החששות הכרוכים בנושא, ה"טעון" ממילא.

לכן אם יש לכם שאלות בנושא, שאלו איש מקצוע. לכו לברר ולהבין את עצמכם יותר טוב.

אין באמור לעיל, במידע או בתשובה כדי להוות בדרך כלשהי, ייעוץ רפואי או אחר כלשהו, המלצה או תחליף לטיפול כלשהו או המלצה למוצר או תכשיר כלשהו. אי לכך, יש לקרוא היטב את עלון המידע הנלווה לכל מוצר ולפנות לרופא לצורך קבלת טיפול או ייעוץ רפואי.