יש כאב ויש כאב כרוני: כיצד ניתן להתמודד עם כאבים?

"כאב" הוא חוויה סובייקטיבית שכוללת תחושה לא נעימה בחלק מסוים בגוף, לצד התנהגות המכוונת לשם הקלה או סיום התחושה. כאב, בדומה לתחושות אחרות, מועבר על ידי קולטנים ספציפיים אל עצבים מיוחדים, שבתורם מעבירים את התחושה אל חוט השדרה ואל המוח. לצורך העניין, רקמות שאינן מכילות קולטנים לכאב, כמו לדוגמה רקמת המוח, אינן יכולות לכאוב. כאב יכול להתבטא בדרכים שונות, בניהן כאבים עמוקים, תחושת דקירה או שריפה. כאב הוא ככל הנראה תוצאה של שילוב גורמים, פסיכולוגיים וגופניים. מתח וחרדה לדוגמה, גורמים לפעילות יתר של המערכת הסימפטטית ומביאים להחמרה של הכאב.. מהו ההבדל בין כאב כרוני לכאב אקוטי, אילו גורמים מביאים להתפתחות כאב כרוני וכיצד ניתן לטפל? כל המידע החיוני.

מהו ההבדל בין כאב כרוני לכאב אקוטי?

כאב יכול להיות אקוטי (חריף) או כרוני (מתמשך), ומחקרים מצביעים על כך שהמעבר מכאב חריף לכאב כרוני גורם לשינויים פיזיולוגיים אנטומיים, כמו שינויים בעצבים פריפריים בכל הקשור לרגישותם של עצבים אלה לכאב. 

מעבר מכאב אקוטי לכאב כרוני כולל שורה של מרכיבים מולקולריים, תאיים, מבניים ואפילו פסיכולוגיים, כשהסיבה העיקרית למעבר זה היא הפעלה בלתי פוסקת של קולטני הכאב בעצבים הפריפריים. גורמי סיכון שיכולים להגדיל את הסיכוי להופעת כאב כרוני הם פרוצדורות ניתוחיות, רדיותרפיה של האזור מנותח, כימותרפיה, נזק עצבי, גיל צעיר במבוגרים, מין נקבה, דיכאון, סוג הניתוח ואורכו וכן גורמים גנטיים.

מהן הסיבות לכאבים כרוניים?

כאב כרוני מוגדר ככאב הנמשך יותר משלושה חודשים, כאשר הסיבות השכיחות להתפתחותו הן כאבים בגב, כאבים בגפיים, כאבי ראש וכאבים במספר אזורים בגוף במקביל. למעשה, רוב החולים הסובלים מכאב כרוני מדווחים על יותר מסוג אחד של כאב.

כאב כרוני כולל שני תתי סוגים: כאב נוסיצפטיבי וכאב נוירופתי. כאב נוסיצפטיבי נובע מהפעלה של קולטני הכאב, והוא יכול להתפתח כתוצאה מבעיות שריר ושלד, דלקת או מסיבה מכנית, הגורמים להפעלה ממושכת של קולטני הכאב.  מנגד, הפתופיזיולוגיה של כאב נוירופתי היא שונה וכוללת פגיעה בעצבים היקפיים שגורמים כאב ללא צורך בהפעלת הקולטן. 

כאב כרוני הוא תופעה נפוצה: יותר מ-100 מיליון אנשים בארצות הברית מושפעים ממנו והוא מהווה סיבה לכ-20% מהפניות למרפאות חוץ בבתי החולים (כמו לדוגמה, מרפאות כאב, מרפאות אורתופדיות ועוד). בנוסף, הטיפול התרופתי בו מהווה  12% מכלל המרשמים המופקים בארצות הברית והוא גורם להוצאות של מעל 100 מיליארד דולר בשנה - יותר מאלה של סרטן, מחלות לב וסוכרת. בכל הנוגע לזירה המקומית, אחוז הישראלים הסובלים מכאב כרוני עומד על 17%.

מהם הטיפולים הקיימים לכאב כרוני?

הטיפול בכאב כולל טיפול תרופתי ושאינו תרופתי. הטיפול האופטימלי בכאב כרוני כרוך בשילוב של הגישות השונות שמובילות לשיפור בניהול הכאב, ולתוצאות טובות יותר של הטיפול בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד.

טיפולים שאינם תרופתיים

טיפולים אלה כוללים תרפיה התנהגותית וטכניקות להרגעה, פעילות גופנית אירובית, אקופונקטורה, פיזיותרפיה, גירוי באמצעות על-קול (אולטרסאונד), גירוי תרמי (באמצעות חום או קור) וגירוי עצבי חשמלי (Transcutaneous Electrical Nerve Stimulation - TENS).

טיפולים תרופתיים

הטיפול התרופתי מחולק באופן היסטורי לתרופות ממשפחת האופיואידים ותרופות אחרות, בהתאם לרמת הכאב ומקורו.

אחת הדרכים לטיפול בכאב כרוני הוא באמצעות תרופות ממשפחת  האופיואידים. טיפול זה שמור בדרך כלל לכאב חזק ולרוב הוא אינו משמש כתרופת קו ראשון לטיפול בכאב כרוני, כלומר במקרים שבהם טיפולים אחרים נכשלו

תרופות אחרות כוללות אצטמינופן, תרופות אנטי-דלקיות שאינן סטרואידים (NSAID's), אספירין ונגזרותיו שמשמשות לטיפול בכאב קל-בינוני, בעיקר על רקע של דלקת. תרופות נוספות, כמו תרופות לאפילפסיה ותרופות נוגדות דיכאון, הוכחו גם הן כיעילות בטיפול בסוגי כאב מסוימים וניטלות בהתאם להמלצת הרופא.  

טיפולים פולשניים בכאב

טיפולים פולשניים, שמבוצעים במרפאות כאב או בחדרי ניתוח, ממלאים תפקיד משלים בטיפול בכאב כשהפרוצדורה הנפוצה ביותר היא זריקות שדרכן מוחדרים סטרואידים או חומר מאלחש מקומי. ניתן להזריק לעצבים שבין הצלעות, זריקות לעמוד השדרה (אפידורל בדרך כלל) וכן זריקות לאזורים נוספים. ההזרקות מאפשרות מתן משככי כאבים עם תוצאות טובות בטווח הקצר, אך עם זאת אין די ראיות שמראות שיפור משמעותי בטווח הארוך.

טיפול אפשרי נוסף הוא "אבלציה עצבית" (neural ablation) שכולל הרס של עצב המוביל תחושת כאב. הגישה הזו שמורה בדרך כלל למצבים בהם קיים כאב חמור עם פרוגנוזה טובה, כמו במצבים מסוימים של סרטן.

כאב באוכלוסיות מיוחדות

לחלק מהחולים הסובלים מכאב כרוני  סובלים גם משילוב של תחלואה פסיכיאטרית, וחשוב להבחין בין חולים עם מחלה פסיכיאטרית בסיסית לבין אלו שמציגים סימפטומים פסיכולוגיים (חרדה או דיכאון) כחלק ממחלת הכאב שלהם. דיכאון וחרדה, שניים מהמצבים הנפשיים הנפוצים ביותר בכל הנוגע לכאב כרוני, מסבכים את מצבו של המטופל ועלולים לגרום להפרעות שינה, אובדן תיאבון, אנרגיה ירודה וחוסר בעיסוק בפעילות גופנית. כל אלו עלולים להגביר את סימני הכאב של המטופל עד כדי כך שחולים נוטים לתאר היעדר הנאה וחוסר שליטה בחייהם.

אוכלוסייה חשובה נוספת שנוטה לסבול מכאבים כרוניים היא מבוגרים וקשישים, ורבים מהם מתקשים לתאר את הכאב שלהם ונאלצים לסבול ממנו שנים ארוכות. קשישים נוטים לאמץ "מחסומים" שמונעים מהם לדון בסבל שלהם, כמו תפיסה מוטעית שכאב הוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההזדקנות ואי רצון להטריד את הרופא שלהם בתלונות "אמורפיות" כמו כאב מפושט. מבוגרים הסובלים מכאב כרוני עלולים להתקשות בפעילויות היום יומיות שלהם, כגון רחצה או הלבשה, גורם שמהווה סיכון נוסף לדיכאון, חרדה ובעיות בשינה.

אין באמור לעיל, במידע או בתשובה כדי להוות בדרך כלשהי, ייעוץ רפואי או אחר כלשהו, המלצה או תחליף לטיפול כלשהו או המלצה למוצר או תכשיר כלשהו. אי לכך, יש לקרוא היטב את עלון המידע הנלווה לכל מוצר ולפנות לרופא לצורך קבלת טיפול או ייעוץ רפואי.